נמצא כי רישום משותף בטאבו הוא הקובע גם אם השקעת צד אחד היתה גדולה פי כמה, אלא א"כ תוכח כוונת שיתוף כדלהלן. עצם הרישום על שם שניהם מהווה מתנה.

בין השאר נקבע כי באשר לגובה הכתובה, בית הדין אינו מקבל את תביעת האישה לגביית כתובה בסך 42,000 ש''ח, שהרי בכגון זה נפסק ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולשיטת השו"ע (אבן העזר סימן סו סעיף ו) מדובר בסך השווה ל 120 גרם כסף (ע"פ שיטת החזון איש), ואף לשיטת הרמ"א שם מדובר בסך הגבוה פי 8, דהיינו 960 גרם כסף, כאשר אף לשיטה זו מדובר לכל היותר בכמה אלפי שקלים חדשים.

תביעת האישה וב"כ לביטול ההסכם שנחתם בין הצדדים, נדחית; תוקפו של ההסכם עומד במבחן הן מההיבט ההלכתי והן מההיבט המשפטי ומחייב את הצדדים; בהתאם לכך, תביעת האישה למזונות מיום הפירוד נדחית, כל צד יישאר בעלים על רכושו וזכויותיו; על הצדדים להתגרש; תביעת האישה וב"כ לתשלום כתובה ותוספת מתקבלת; ביה"ד קובע שלאישה מגיע פיצוי נוסף שיניח את דעת ביה"ד.

הבקשה התקבלה. סמכות השיפוט בנושאי הרכוש ומזונות אישה הינה לבית הדין הרבני.

עד למועד פסק-הדין עדיין סירבה האישה לגירושין ורק לאחר פסק-הדין לגירושין החל להבשיל אצל האישה עניין הגירושין עד שהגיעה לכלל הסכמה להתגרש. מאחר ופסק-הדין לגירושין לא חייב את הצדדים להתגרש אלא נפסק כי עליהם להתגרש, היינו המצב שאליו נקלעו הצדדים מחייב להתגרש, אך אילו הצדדים ישנו את דעתם ויפנו לשלום בית לא תהיה כל מניעה לעשות כן. משכך, כל עוד האישה מסרבת להתגרש אין מועד פסק-הדין לגירושין קובע במקרה זה, לכן המועד הקובע לאיזון המשאבים הינו המועד בו הבשילה האישה והגיעה להסכמה כי הפירוד הינו עובדה מוגמרת.