פסק הדין ברור הוא ואין להוסיף עליו ואין בסמכותי לשנותו, לתשומת לב הצדדים, ככל שימצא כי צד מסוים לא פעל על פי הוראות פסק הדין והגיש בקשות סרק שלא לצורך, לא מן הנמנע כי יחויב הוא בהוצאות ניהול ההליכים שלא לצורך .

בתוקף סמכותי איני רואה מדוע לא יינתן סעד לשאר נושי החייב, במסגרת התיק דכאן. לגורם ה'זמן' יש משמעות כלכלית שלא זוכה לקבל משקל ראוי, אצל מי הסבור כי יש ל'שחרר' כונס מכהן בתיק מימוש משכנתא ולשלוח זוכים אחרים לעתור למינוי בא כוחם ככונס בתיקיהם. כאמור, ישנם נושים 'רגילים' רבים שלא עלה בידיהם לגבות מהחייב – והלכה למעשה אמרו נואש; מי מהם 'שחרר' את בא כוחו [כשהיה מיוצג], ומי מהם וויתר על כספו, שמא נכנס בעצמו למעמד של חייב. זאת ועוד, על אלו מהם שטרם נואשו [ואולי אף מיוצגים] - לנקוט בהליך של עתירה למינוי כונס נכסים. או אז הם נחסמים משך זמן ארוך עקב החלטות המקשות עליהם [כנושה רגיל] , נוכח הלכות כ'הלכת כובשי' ואחרות, הם נדרשים להראות תועלת כלכלית , להבהיר זכויות של צדדי ג' והערות בספרי המקרקעין וכל כיו"ב. גם כאשר חולף הזמן והמבקשים  'עברו על פני כל המשוכות', ובא כוחם ממונה לכונס,  חולף פרק זמן נוסף, של חודשים, עד לפינוי הנכס. כל אותה עת, ממשיכים החייב לדור לבטח בדירה - שיש בתמורת מכירתה להביא לכיסוי חובותיו [או חלק מהם] לנושים ה'בלתי מובטחים'.  אין ספק בליבי כי בכך לא מושגת המטרה של מערכת ההוצאה לפועל.

יש להבחין בטענת קיזוז נטענת לבין טענת קיזוז קיימת, אין חולק כי החייבת מסכימה לגובה החוב בתיק המתנהל נגדה, אלא טענת החייבת נשענת על טענת קיזוז חוב החייב כלפיה בתיק המזונות, מבדיקת תיק המזונות נראה כי החייב עומד בביצוע תשלום המזונות  החודשי וזאת בהתאם להקטנות החוב המעודכנות בתיק המזונות , אשר על כן טענת החייבת בתיק זה על פיה החייב חייב לה כספים מתוקף תיק המזונות , טענה שגויה היא .  

ברור שלא זו היתה מטרת המחוקק, עת קבע שבזמן שמשולמים כספים לקופת הגמל וטרם ארע האירוע המזכה - לא ניתן לעקלם ולממשם, אלא כפי שקבע בית המשפט העליון, מקום שסכומים צבורים אלו יכולים "להשתחרר" לידי החייב, יש לראותם ככספים לכל דבר וענין הניתנים לעיקול ולמימוש ואופן מימושם על ידי החייב אינו רלוונטי.

טענה הזוכה כי יש לחייב את צד ג' מכוח היותו נאמן על המיטלטלין, היינו מכוח סעיף 25 לחוק, הקובע, כי "נאמן אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי סעיף 24, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק ...", כאשר החובה מכוח סעיף 24 הנה "מנהל לשכת ההוצאה לפועל רשאי להעמיד אדם שהסכים לכך להיות נאמן על שמירת המיטלטלין המעוקלים... ולמסור את המיטלטלין לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל באופן, במועד ובמקום שיורה על כך בהודעה שתימסר לנאמן...".

בנסיבות שלפנינו, נוכח מכלול האמור לעיל במצטבר, ובהתחשב בכך שלשון פסק הדין ברורה וחד-משמעית, הרי שאין בידיי, כרשם ההוצאה לפועל, הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד שנקבע בפסק דין, הואיל ומדובר למעשה בשינוי מהותי של פסק הדין אשר נוגד הוראה מפורשת שבו, ולפיכך לא נותר לי אלא לקבוע, כי החייב אכן הפר את פסק הדין. לפיכך, אני קובע כי הזוכים פתחו את תיק ההוצל"פ כדין וממילא כי בקשת החייב בטענת פרעתי נדחית.  

אני מחליטה לקבל את הבקשה בטענת "פרעתי" במלואה  וקובעת כי החייב שילם מלוא חוב המזונות נשוא תיק זה – ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגד החייב, ברור  שהמשמעות האופרטיבית של החלטתי הינה שעל צד ג' – מוטבת המזונות להשיב לזוכה כל סכום אשר לא שולם לה כדין, לאור קביעתי כי היא קיבלה את מלוא דמי המזונות מהחייב.

סוף דבר - אני מקבלת את בקשת החייבת ומורה על סגירת תיק  ההוצאה לפועל כנגדה. בנסיבות שפורטו בהרחבה בהחלטתי  לעיל, אני סבורה כי יש מקום לתת ביטוי לכך שהזוכה עמד על התנגדותו ולא פעל לסגירת התיק גם לאחר הגשת בקשת החייבת, הוא זה שהתעקש לקיים דיון, ביקש לדחות את הדיון שנקבע ולא טרח להתייצב למועד הנדחה, ולאור התנהלותו החריגה בתיק זה, ראוי יהיה להשית על הזוכה הוצאות  מוגברות לטובת החייבת בשיעור של 20,000 ש"ח. 

אין ספק, כי הזוכה התנהלה בצורה תמוהה, בלשון המעטה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הגישה בקשות בניגוד להחלטת בית משפט, החלטה שהנפקות שלה היתה ברורה גם לזוכה במעמד מתן ההחלטה, נקטה בהליכים מבצעיים כנגד החייב וכנגד נכסיו לאחר שנקבע כי אין יריבות בין השניים וכי החוב הנטען אינו כלפי הזוכה בתיק.הזוכה הסתירה עובדות מרשם ההוצל"פ, אשר נתן החלטותיו בהתבסס על נתונים שאינם מלאים ובכך יצרה מצג לפיו, לכאורה, החייב שבפני אינו נושא בתשלומי החוב כלפי הזוכה, אשר זכאית לו כדין.

לא ברור עד תום האם הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט הנם כספים ש"נפסקו" לטובת החייבת כאן.כמו כן לא ברור האם המשכון שנרשם נרשם מכוח המחאת הזכות שהוצגה לעיוני, שכן יש לבחון האם בהתאם לה ניתן היה לבצע הרישום על כספי הפיקדון.עולה ספק האם מדובר בכספים שהופקדו על ידי החייבת כתובעת או על ידי הנתבעת בהליך האזרחי, לא ידוע מה הסכום שהופקד וכן האם ניתנה החלטה על ידי בית משפט באשר לכספים, היינו למי הזכות בהן –בהתאם לפסק הדין שניתן.