זכות האישה למדור ספציפי מבוססת בהלכה ומעוגנת בהתחייבות הבעל בכתובה, עם נישואיו לאישה. זכות זו קיימת בנסיבות העובדתיות של נדוננו, ולא פקעה עם החלטת בית הדין בתביעת האישה לשלום בית. הבעל מנוע מלמכור או להשכיר או לבצע כל דיספוזיציה אחרת בדירה הנ"ל.

בנסיבות רגילות של בני זוג שנישאו בגיל מבוגר בנישואין שניים כאשר האישה נישאת גם לצורך ביטחון כלכלי ישנה פעמים רבות עדיפות לסיים את כל ההליכים הרכושיים לפני סידור הגט. כך גם העדיף ביה"ד הרבני הגדול שייעשה במקרה דנן.

בנסיבות העניין, עולה חשש ברור של קיום ניגוד אינטרסים בין האם ובעלה לבין הקטינות, ועל כן נשקול בעתיד מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינות. כל הנימוקים שהעלה ב"כ האישה נגד סמכות בית-הדין, אין להם כל בסיס, ומוטב היה שלא להעלותם. לאור האמור בית-דין מוסמך לדון בענייני משמורת הבנות והסדרי הראיה.

הבעל מאס בחיי הנישואין עקב כל הנטען על פיו והתעסקותה של האישה ב"ספר הידע" והריסת התא המשפחתי וכפי שהוכח בהרחבה. ועניין זה נחשב כמאיס עלי באמתלא מבוררת. בית-הדין מציין ומדגיש כי הפרק בפסק-דין העוסק בראיות כי האישה אינה חפצה בבעל כלל ואף קדמה בכך לבעל, די בו כדי לחייב את האישה בגירושין ובצירוף כל הנזכר בפסק-הדין ודאי שהנתבעת חייבת בקבלת גטה.

אף האישה, על-פי דבריה, הבינה כן, שלא מגיעים לה מזונות בגין תקופה זו ולכן לא פנתה להוצאה לפועל בתקופה שעבדה. אף את שיעור חוב המזונות שהאישה מחלה לבעלה במסגרת ניסיון שלום הבית אין לחייב את הבעל, במידה ולא נמחקו לחלוטין מתיק ההוצאה לפועל, במועד בקשת האישה לסגירת התיק. על-פי המתבאר, אין להגבות לאישה את דמי מזונותיה אלא בגין התקופה שלא השתכרה מאז מחלה את חוב המזונות לבעלה.

הבעל אינו רוצה בשלום בית ואינו רוצה לגרשה לשם נקמנות, כופין על מידת סדום. האישה הגישה תביעת גירושין ולדבריה עזב את הבית, הולך עם נשים אחרות, סיבך אותה בחובות כבדים וגם אינו רוצה בשלום בית, לכן מחייבים אותו לגרשה.

יש יותר מרגליים לדבר התנהגות האישה כפי שנראתה בתמונות, הם לפחות עוברת על דת ויש מקום לומר שהדבר גובל אף בכיעור. זאת ועוד, האישה הוחזקה שקרנית בבית-הדין שכן הכחישה דבר הנשיקות ולבסוף הודתה. לזאת יש לצרף שהאישה חתמה על הסכם גירושין שאושר בבית-המשפט, דבר המעיד על חוסר תום-לב בתביעתה לשלום בית בנסיבות אלה.

בשלושה מקרים האישה מפסידה את כתובתה ע"י מעשיה: אישה שמזנה, עוברת על דת לאחר התראה, עושה מעשה מכוער. אף במקום שהאישה עשתה מעשה מכוער, אם "ברור" לנו שלא זינתה - לא יוצר הפסד כתובה.

הבעל תובע כאמור שלום-בית. הבעל טוען בכתב התביעה שההתדרדרות ביניהם חלה בעקבות משבר גיל המעבר. וכן טען שהמכשול העיקרי הם ההורים שלה שבאו להתגורר סמוך אליהם. האישה תובעת גירושין בכל תוקף. היא אמרה שהתביעה לשלום-בית היא הזויה לחלוטין, אינה כנה ונועדה לצרכים טקטיים. לדבריה, הבעל רועה בשדות זרים והוא חי כבר כחצי שנה עם חברה. היא טענה שכבר מאז החודש הראשון לנישואין הוא בגד בה במלון ב.... כאמור הגיע בית-הדין למסקנה שיש לקבל את תביעת האישה לגירושין ולא לקבל את תביעת הבעל לשלום-בית. על יסוד כל הדברים הנ"ל פסק בית-הדין לקבל את תביעת האישה לגירושין ולדחות את התביעה לשלום-בית.

בית-הדין סבור שצודק הבעל, וכי יש לכוף על האישה לקבל את הגט. מוצא כנגד האישה צו הגבלה בדרך של מאסר בפועל על-פי סעיף 3(א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין).