אמנם נראה על פניו כי המשך ביצועו של פסק דין  שבוטל הינו בלתי תקין, יחד עם זאת, בנסיבות העניין, בו ניתן פסק דין נוסף וזהה, מלמדנו כי טענותיה של החייבת אין בהן ממש ברע (ת"א) 2040/05 פוטשניק ישראל נ' צור השכרת רכב בע"מ. אודה כי התלבטתי אם להפעיל סמכותי המוקנית לי עפ"י דין ולהורות על החזרת המצב לקדמותו בשל נסיבות החייבת כפי שהועלו בפניי, אך לטעמי מתן צו כאמור שעה שניתן פסק הדין השני נוגד תקנת הציבור ויש בו משום סטייה מכלל כיבוד הערכאות, הרי בית המשפט אמר את מילתו האחרונה, והחזרת המצב לקדמותו משמעה ריקון פסק הדין של בית המשפט הנכבד מתוכן.   

היה על הזוכה ליתן טעם מדוע זה לא ייסגר תיק ההוצאה לפועל מחמת חוסר המעש בתיק, וזאת עד ליום 13.4.12. משהזוכה לא עשתה כן, נסגר התיק, כאמור לעיל, ביום 1.6.12. אעיר כי אף שבהודעה הוקצב לזוכה פרק זמן של 30 ימים לפנות וליתן טעם מדוע זה לא ייסגר התיק, הרי שבפועל נסגר התיק רק לאחר למעלה משלושה חודשים, ובמהלך כל תקופה זו לא מצאה לנכון הזוכה להגיש כל הודעה מטעמה ולא נתנה כל טעם מדוע זה לא ייסגר התיק מחמת חוסר מעש בו. כיוון שכך, אני דוחה את טענות הזוכה לפיה התיק נסגר בטעות ו/או שלא כדין, וכן את טענותניה לפיה התיק נסגר לפני שניתנה לה הזדמנות הוגנת להשמיע טיעוניה ו/או לפעול בתיק לבל ייסגר. הזדמנות כזו ניתנה אף ניתנה אלא שהזוכה לא השכילה לנצלה. 

ממ"י כגוף ציבורי נוהגת לא אחר מאשר מנהג אדנות שאינו  מקובל עלי. השיהוי בו נהג ממ"י בהליכי הגביה מהחייבים עצמם עומד לרועץ  לממ"י. שמא תאמר כי אילו טרח ממ"י לתבוע את החייבים קודם  למועד הגשת התביעה הייתה נחסכת מקופת הכינוס הוצאה זו? שמא תאמר כי לו טרח ממ"י לפעול בתיק ההוצאה לפועל שפתח [גם זאת באיחור לא מובן] נגד החייבים, היה עולה בידו לגבות מהחייבים? עבור איזה הליך גביה על קופת הכינוס לממן את שכר טרחתם של באי כוח ממ"י? אין בידי לקבל זאת. נוכח זאת אני סבורה כי את השיהוי בפעולתו , שמשמעותו צבירת רביות והצמדות על החוב, לא יכול ממ"י ל'גלגל' על קופת הכינוס, ועל כיסו של נושה מובטח. בדומה, ככל שהרוכשים  יעמדו בתנאי ממ"י לשם הארכת תוקף החכירה, תעשה ממ"י לאחר השלמת התשלום ע"י הכונסת [כמתואר להלן] כל שלאל ידה לזירוז הליך זה.                                            

לאחר שדחיתי את כלל טענות החייבים נותרה הטענה ביחס לזכאותם לדיור חלוף. אמנם עסקינן בהסכם הלוואה משנת 2002 ותיקון 29 לחוק ההוצל"פ אינו חל על הסכם משכון שנחתם לפני ה-16/5/09, אולם משהועלתה טענת החייבים כי מעולם לא הוסברה להם משמעות הויתור הרי שיש מקום לדון בטענה זו, בייחוד נוכח מטרתו הסוציאלית של התיקון לחוק. אמנם, לפני התיקון לחוק הועברה טענה מעין זו לדיון בביהמ"ש אולם כיום, משהקנה המחוקק את הסמכות לרשם ההוצל"פ לדון בטענה מעין זו הרי שאיני רואה מקום להבחין בשאלת הסמכות. 

למעלה מהדרוש בתיק דכאן, סבורה אני כי כאשר מדובר באכיפת פסק דין למזונות, חובה על המדינה לעשות כל שביכולתה כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין למזונות, חרף הרחקת החייב מן הארץ, אף בשים לב להתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, מתוקף חתימתה על - "אמנת ועידת האו"ם בדבר חיובי מזונות" (1956) (להלן- "אמנת ניו-יורק"). אזכיר למדינה כי כל המדינות החתומות על אמנת ניו יורק התחייבו לעשות כל שלאל ידן כדי לסייע לגביית דמי המזונות. לצערי, לא 'הרימה המדינה את הכפפה', ושבה אלי לאחר בדיקת הצעתי, ובפיה תשובה שלילית להצעתי מזה, תוך שבלטה בהעדרה כל הצעה חלופית. לטעמי, בכך חטאה המדינה לתפקידה וחובותיה.

גבייה יעילה ומהירה של חיובי המזונות הינה אינטרס ציבורי ראשון במעלה, אשר משפיע אף על האינטרס הציבורי, שכן הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פוגעים פגיעה אנושה בשלטון החוק.חובה זו והאינטרס הציבורי הנלווה לה, אין הדעת סובלת כי קטינים יעמדו מול שוקת שבורה כאשר אב המשפחה מתחמק מחובותיו על-ידי חצייה של גבולות ממדינה למדינה.                          

החיוב בדמי מזונות מהווה חיוב חשוב ועיקרי. דמי המזונות מטרתם לספק משענת לצרכי הקטינים ומהווה לכשעצמה זכות סוציאלית.

ההכרה בחשיבות החיוב בדמי מזונות, ניכרת אף במספר רב של חוקים בהם המחוקק בחר ליתן להם משקל מיוחד, כך גם בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 , חוק ההוצאה לפועל נתן עדיפות לגביית חוב המזונות על פני גבייה של חוב אחר. כך אנו למדים מסעיפי החוק השונים; כך לדוגמה - לא חל חוק הגנת השכר על עיקול משכורת של חייב במסגרת חוב מזונות.  אשר על כן, הנני סבורה כי הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אינן חלות על עיקול המוטל לצורך גביית דמי מזונות. 

אין מחלוקת על אופן חישובו של החיוב שבפסק הדין המקורי, כפי ששונה בערעור. אין מחלוקת על הסכומים שהחייבת שילמה ועל מועדי התשלום. כל שנותר, לפיכך , הוא לערוך תחשיב של סכום החוב בתיק. ככל שהסכום המופיע בתיק שונה (ואכן מסתבר כי כך הוא) יש לבצע את ההתאמה הנדרשת. לצורך החלטה במחלוקת שלפניי איני מוצאת לנכון לבדוק ההיסטוריה של עדכוני החוב בתיק ולבדוק את המקור לטעות שכן  המחלוקת היא ביחס לסכום החוב עצמו, מחלוקת חישובית שניתן להכריעה בה בנקל.

לו היה הזוכה טוען כי יש לעקל מיטלטלין ספציפיים שכן הבעלות בהם היא של החייבת בתיק, גם אם פורמלית היא של חברה אחרת היה בסמכותי להורות על עיקול המיטלטלין, לו הייתי משוכנעת כי לכאורה אכן הצדק עם הזוכה. או אז, יכול היה הצד הנפגע לפנות לבית המשפט, שהיה מכריע בסוגיית הבעלות. אולם לא זו הבקשה שלפני.

"הטעם המתייחס ל'סיבה אחרת' מצביע על כך שמחוקק המשנה נתן לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת רחב ומקיף, בבואו להחליט על החזר אגרות אשר שולמו בהוצאה לפועל. מחוקק המשנה קבע בסיס נוח להחזר האגרה כאשר מתקיים טעם ראוי לכך מתוך מיגוון רחב של טעמים סבירים ואפשריים. אין למחוקק המשנה כוונה להכביד על משלם האגרה ולמנוע ממנו החזר אגרה, אשר שולמה, כאשר קיימים לכך טעמים צודקים, נכונים וראויים. אי-אפשר לקבוע מראש נוסחה פרטנית שתהיה טובה להשבת אגרה בכל מקרה. ברור הדבר, שאנו עוסקים כאן באמות מידה כלליות ובסיסיות, האמורות להתמלא בתוכן מתאים לפי העניין המיוחד והנושא המסוים".