ביום 5.8.1993, כשנה ומחצה לאחר מתן פסק הדין, פתחה הזוכה, באמצעות עו"ד ובר, את תיק ההוצאה לפועל דנן כנגד מר שחם, החייב וארדר. לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ואף 17 שנים לאחר פתיחתו, לא פנתה הזוכה אל החייב או אל בא-כוחו, עו"ד אולמרט, בדרישה בכתב לתשלום פסק הדין. ייאמר כבר עתה, כי החייב מעולם לא הציע לשלם את החוב לזוכה, על אף שעו"ד אולמרט הודיע לו על דבר מתן פסק דין. אין חולק כי האזהרה נמסרה לחייב ביום 18.5.2010, היינו 17 שנים פחות שלושה חודשים ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בכתובת הרשומה בבקשה לביצוע פסק הדין ככתובתו (רחוב אסירי ציון 1, תל-אביב). עוד אין חולק, כי למר שחם לא נמסרה אזהרה כדין עד עצם היום הזה.  

הנני מאשרת קיום ההתמחרות דהיום שכן ממילא, אישור הסכם עם כל מציע שיוכרז בה, יועבר לאישור בית משפט של פשט"ר ולאישורי, כך  שכל נזק לא ייגרם בקיומה של ההתמחרות, בעוד שביטולה - יזיק ועלול לסכל מכירה בטווח קרוב ולהרתיע מציעים שמסרו פקדונות כספיים -  תוך שעלולה להיווצר פגיעה כללית באמינות הליכי מכר , במכירת   נכסים בכינוס, בהוצאה לפועל.   

מכאן עולה כי צד ג'  פעל כשורה, עת מימש את זכותו לקיזוז, אולם יחד עם זאת בתגובה לממצא שציינתי בהחלטתי מתאריך 10/9/12 לפיו בוצעה העברה בנקאית בסכום של 8,100₪ בתאריך 28/4/08 לטובת אמיר הרץ השיב צד ג' בסעיף 29 לתגובתו, כי בפסה"ד הסתדרות הרבנים נקבע, כי זכותו של הבנק להעביר כספים בין חשבון שבזכות לחשבון שבחובה ואין בכך הפרת העיקול. על מנת לחסות תחת קביעה זו יש להראות כי העברות בוצעו בין שני חשבונות של אותם בעלי חשבון, היינו של החייבת. היות ועסקינן בחייבת שהנה חברה בע"מ, לא ניתן לראות בה ובמנהליה או כל אורגן אחר בחברה כאישיות משפטית זהה ולכן העברה בנקאית למנהלה של החברה, לחשבון הרשום על שמו, אינו מהווה העברה בין חשבונות של אותו גורם, היינו של החברה. צד ג' לא המציא כל מסמך לבסס טענתו ולא המציא לראיה מסמך המאשר כי ההעברות אכן  בוצעו בין שני סניפים של צד ג', לחשבונות של החברה, שהיו ביתרות חובה ולכן אין לקבל הטענה.

לפיכך, לגרסת שני הצדדים, השיקים חוללו טרם 01/2004 ושמבוצע תשלום על חשבון החוב ב- 06/2004 בסכום של 10,000 ₪ ומשהזוכה בעצמו מעיד כי עסקינן בחבויות מכוח אותו הסכם, ומשניתן לזוכה שהות רבה להמציא מסמכים רלוונטיים לביסוס טענותיו, אין לי אלא לקבל את טענת החייב, כי אכן פרע את החוב על ידי התשלום הנ"ל. 

אני סבורה כי דין בקשת החייב להעמיד החוב בתיק על סכום 18,300 ₪ בלבד וזאת ממועד אישור פסק הבוררות ועד היום (שכן טרם חלפו 6 חודשים) – אינה ראויה. החייב פעל בחוסר תום לב שכן למרות שהיה מודע לפסק הבורר לא פעל לתשלום בהתאם להוראותיו לאורך תקופה ארוכה. החייב התעלם מהפסק  והמתין עד לביצוע ההליכים כנגדו כדי להגיש עמדתו ותגובתו. במהלך השנים זלזל בהסכם שנחתם. "חטאו" של הזוכה הינו בכך שלא פעל לאישור פסק הבוררות במועד מוקדם יותר, כך נמנעה ממנו האפשרות לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד החייב ולהתחיל בהליכי גבייה כנגדו בשלב מוקדם יותר. כמו כן  שגה הזוכה בהעמדת מלוא החוב לפירעון מידי וזאת בניגוד להוראות הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין . מתן תוקף פסק דין להסכם הבוררות נתן הכשר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל אך לא על מלוא סכום החוב והיה על הזוכה לפעול כפי הוראות הסכם הבוררות שאושר. לפיכך אני סבורה כי הזוכה לא רשאי היה לפתוח התיק על מלוא סכום פסק הבוררות במועד בו נפתח התיק ואני מקבלת טענת החייב בעניין זה. לאחר בחינת נתוני התיק אני סבורה כי יש לערוך שינויים בגובה יתרת קרן החוב בתיק.   

מכל האמור לעיל, עולה כי הפדיון  מהווה תשלום שמטרתו ביטול הליך עיקול ספציפי ואינו מהווה תמורה בגין הקניית נכס. לפיכך,אין לראות בפדיון האמור שנעשה במסגרת תיקים אחרים בכדי למנוע מהזוכה בתיק זה,אשר לא היה צד בהליך הפדיון לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בגין אותם מיטלטלין.                     

כאשר, "הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות". בענייננו, דומני כי המדובר בראיה העשויה לתרום תרומה משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק. ברם, כאמור, הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, שעה שאין כל צורך להכריע בשאלת נחיצותה של הראיה האמורה, בנסיבות בהן תצהירו של החייב לענין זהותו של בעל החשבון, לא נסתר על ידי הזוכה.

לאחר שבחנתי את נסיבות התיק שבפני, ולאחר שבחנתי את מכלול פס"ד שדנו בסוגייה שבפני, עדיפה בענייני עמדת כונס הנכסים ההולמת את הלכות בימ"ש העליון, על פני עמדת הועדה המקומית. ובענייננו אושרה התכנית המשביחה עוד בטרם נפתחו הליכי הכינוס, ואף בטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל, ולכן, בהתאם למסקנתי דלעיל, נקודת המוצא הינה כי אין לחייב את קופת הכינוס בתשלום היטל ההשבחה. לאור התוצאה אליה הגעתי, ברי כי אין מקום לדון במחלוקת שבין הצדדים באשר לגובה השומה/סכום חוב היטל ההשבחה. אשר על כן, אני מורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה למסור לידי כונס הנכסים האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בנכסים נשוא הכינוס ע"ש הרוכשים השונים.                                

ביטול אישור מכר, על אחת כמה וכמה לאחר מתן צו פורמאלי, הינו הליך חריג. אישור מכר יבוטל אך במקרים שבהם נפלו "פגמים מהותיים וחריגים" בהליך האישור. על פי הפסיקה יש להביא בחשבון שיקולים כלליים כגון התועלת שתצמח לחייב ולשאר הנושים אם תועלה תמורת המכר מצד אחד אל מול הנזק שייגרם להליך ההתמחרות במסגרת כינוס הנכסים, ורתיעת מציעים פוטנציאליים מלהשתתף בהליכים עתידיים. כן יש להביא בחשבון את ציפייתו של הקונה לכיבוד הסכם המכר שנחתם למולו וזכה לאישור ההוצאה לפועל. עוד יש לציין כי ככלל, ההחלטות שבהן בוטל אישור מכר ניתנו כתגובה לבקשת החייב עצמו לביטול אישור המכר. בהחלטות אלה נשקלו אף שיקולי מועד העלאת הבקשה (כאשר שיהוי בלא הצדקה מהווה טעם לדחיית הבקשה). שיקולי הוגנות ותום לב (הן באשר להתנהלות מצד הכונס, והן באשר להתנהלותו של הגורם העותר לביטול אישור המכר) באו אף הם לידי ביטוי בהחלטות השונות.

מול זכותה של החייבת לתבוע את פרעון השטר ניצב "מחסום", בדמות צו העיקול, שנמסר לידי צד ג', קודם שנפרע השיק. השיק אמנם נמסר ע"י צד ג' לחייבת , אולם החוב הגלום בו איננו פוקע, עד לפרעונו בפועל. מבהיר ביהמ"ש, בענין ולך : "ה'מחסום המשפטי' ננעל, איפוא, על כספי השטר הנדון מרגע שהגיע צו העיקול אל משרדי המערער, שהרי אין ספק כי העברת הכספים לידי החייבים עצמם היא היא הפעולה שצו העיקול בא למנוע, ומכאן ש'אינה מתיישבת עם מהותו של סעד העיקול ותסכל את מטרתו'".בנסיבות העניין, צד ג' יכול היה לפעול לביטול ההמחאה על מנת למנוע את פירעונה ובמקביל לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה למתן הוראות מה ייעשה בסכום.