עם קבלתו של צו העיקול, הוכפפו זכויותיה של צד ג' ושל החייב להוראותיו של צו העיקול. משמעות הטלתו של צו העיקול הינה מניעה דיונית מפני העברתם של הזכויות או הכספים מאת צד ג' לחייב, והכפפתם של אלו להוראות רשם ההוצאה לפועל. צד ג' אשר קיבלה את צו העיקול מחוייבת היתה לפעול בהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל וככל שנוצר ספק כלשהו ביחס לזכויותיו של החייב, כמו גם, ככל שביקשה צד ג' לטעון לזכות קיזוז בכספים אלו, הרי שמן הראוי היה שתפנה לקבלת הוראות מאת רשם ההוצאה לפועל. לענין זה, אין בחלוף הזמן הרב כדי לרפא את מחדליה של צד ג' אשר לא פנתה לקבלת הוראות מאת רשם ההוצאה לפועל. 

השאלה האם עדיין קיים חוב לנמחה ו/או האם נתקבלו כספים לידיו מגורמים נוספים בהתאם להמחאה – אינה שאלה שעומדת על הפרק וספק האם לרשם הוצל"פ הסמכות לדון בה ולהכריע, שכן עניין הוא לצדדים החתומים על ההמחאה ביחסים שבינם לבין עצמם ואין המדובר ביחסים המשפיעים על החבות של החייבים כלפי הזוכים או הנמחים; תצהיר לא הוגש, אך הבקשה כולה נשענת על המחאות הזכות הנטענות אשר הוגשו ולכן לא נמצא כל צורך בתצהיר לשם תמיכת קיומו של מסמך/ראיה פיזית, בייחוד עת הצדדים למסמך מעידים כי ערכו אותו וחתמו עליו. נסיבות החתימה על המסמך והמניעים לעריכתו אינם איריאנים לתוקפו בפני, שכן ככל ובידי החייבים טענות, כאמור, נגד המסמך כגון: היותו  פיקציה/מזויף או כל טענה כיוצא בזה – יהא עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת לעתור בסעד מתאים. 

החייב טוען כי היות ושילם את מלוא הסכום לזוכה, דבר שאין עליו מחלוקת, שכן כך גם טוען הזוכה, אין עליו לשאת בתשלום הוצאות האגרה. לחילופין טוען כי במידה ואכן עליו לשאת בנטל תשלום האגרה, אין מדובר בתשלום הסכום המלא שכן על הזוכה לשאת בחלק גם כן; לטענת הזוכה אין המדינה מחויבת באגרות בהליכים משפטיים, לרבות הליכי הוצאה לפועל ומשכך מבקש להורות על ביטול הליכי הגביה ו/או כל דרישת תשלום אגרה שהופנתה למי מן החייבים.

החייב טוען כי פסק הדין נשוא תיק הוצאה לפועל  זה, בטעות יסודו והוא הושג תוך הטעיית בית המשפט; אין אסמכתאות לפירעון חלק מחוב החייב, אך גם אם נפרע חלק יחסי מהחוב במסגרת הסכם פשרה 1, הרי שאין בסמכותי לדון בטענה זו, שכן טענות אלו רלוונטיות לתקופה הקודמת ליום מתן פסק הדין נשוא תיק הוצאה  לפועל דלעיל; החייב איננו יכול לשוב ולעורר בבקשתו טענות עובדתיות ומשפטיות שמקומן היה במסגרת בירור התובענה או הערעור או בכל הליך אחר שקדם להליכי ההוצאה לפועל.

יש להכריע בשאלה האם יש לראות בהחלטות שהורו על הגדלת קרן החוב בגין הוצאות חריגות שבמסגרתן נדחו טענות שהועלו על ידי החייב כנגד ההגדלות (בין אם במסגרת בקשה בטענת פרעתי ובין אם במסגרת בקשה להקטנת חוב או התנגדות להגדלה) מעשה בית דין  כפי שטוען ב"כ הזוכה; בענייננו לא מתקיים הכלל בדבר מעשה בית דין ביחס לבקשה העומדת בפני כיום , ולכן, יש לבחון את בקשתו של החייב לגופו של עניין .

תשלום בגין ועד אינו מתבצע כחלק מתשלומי החובה למוסד החינוכי, אלא מהווה תשלום בגין השתתפות הקטין בפעילויות חוץ לימודיות, היינו פעולות גיבוש פעולות חברתיות, השתתפות במתנות חג, במתנות ימי הולדת והוצאות מסוג הזה; לעניין טענת החייב כי יש לקזז מחצית מענק הלימודים, המשתלם לידי הזוכה מאת הביטוח הלאומי בראשית כל שנת לימודים מהוצאות החינוך אותן הוא נדרש לשלם:  טענת הזוכה לעניין זה היא כמדובר מענק שניתן לה עצמה, מתוקף היותה אם חד הורית ולצורך רכישת ציוד לימודי בפתיחת כל שנת לימודים.

במסגרת בקשתו של הזוכה לזמן את צד ג' לחקירה בהתאם לסעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל , הועלו על ידי הזוכה טענות לפיהן צד ג' השיבה לצו העיקול באופן כוזב וזאת במטרה לסייע בידי החייבת להבריח הכספים; הודעת צד ג' כי אין בידה כספים המגיעים לחייבת איננה הודעה מלאה ונכונה, והיא אף לא הראתה הצדק סביר לאי העברת הכספים לתיק ההוצל"פ או למצער לעצירת העברתם ופנייה בבקשה למתן הוראות לרשם ההוצאה לפועל.

חוב דמי חכירה מהווה חלק מהזכות שמושכנה ומומשה בתיק זה. ההלכות ידועות ומשכך אין צורך להרחיב.  משום כך , למועד מינוי כונס נכסים אין משמעות, באשר הכונס  נכנס ב'נעלי החייב' לכל דבר ועניין בהקשר זה; את השיהוי בפעולתו , שמשמעותו צבירת רביות והצמדות על החוב, לא יכול ממ"י ל'גלגל' על קופת הכינוס, ועל כיסו של נושה מובטח. 

אין בקביעת מנגנון פיקוח כדי להפקיע מידי הנושה המובטח את כוחו לממש את הנכסים המשועבדים, ומימוש בפועל ייעשה בדרך כלל  באמצעות המערכת המיומנת של ההוצאה לפועל; דכאן לא באה היזמה לחידוש הליכי מימוש הנכס מאת הנושה המובטח, אדרבא, יזמה זו ננקטה על ידי כרשמת, מתוך דאגה לכלל נושי החייב. תפקיד כונס הנכסים האמון עלי, ידי הארוכה, לפעול תוך דאגה לאינטרס כלל נושי החייב.

אין באחיזת החייב בשיק המקורי, כשלעצמה, כדי להרים את הנטל המוטל על החייב להוכיח טענת "פרעתי". עדיין מוטל על החייב הנטל להוכיח כי הוא פרע, בפועל, את חובו.