פסק הדין ציין במפורש כי על נתבעים 1,2 -כאן החייבים , להרוס את מבנה החניה ממתכת ודק העץ שמעליו; החייבים צירפו בתגובתם זו תמונות צבעוניות , אך לא ברור מהתמונות האם מבנה החניה נהרס במלואו לרבות חלקי המתכת ודק העץ שמעליה; ככל שימצא כי צד מסוים לא פעל על פי הוראות פסק הדין והגיש בקשות סרק שלא לצורך, לא מן הנמנע כי יחויב הוא בהוצאות ניהול ההליכים שלא לצורך .

טענותיו של החייב דינם היה להתברר במסגרת ההליך בפני בית המשפט המוסמך ומשבחר לא לעשות כן, אין לו אלא להלין על עצמו וככל שעשה כן, לא ניתן "לפתוח" הדיון מחדש ולפיכך, אין מקום לדון בטענות המועלות על ידי החייב, ככל שהן נוגעות לחיוב עצמו מכח פסק הדין.

מנהלה של צד ג'  העיד כי רכישת הסחורה מהזוכה ביום 24.07.12 בוצעה בעבור צד ג' וככל הנראה מתוך טעות נכתבה על שם החייבת ולכך יש להוסיף, כי הובהר על ידו כי מטרתו הייתה להותיר העסק פעיל על מנת שיוכל למכור אותו הלאה ולכן אף העסיק את העובדים שהועסקו אצל החייבת, שכן לא היה לו ידע כיצד לנהל את העסק; ב"כ הזוכה לא הצליח להוכיח במידת ההוכחה הנדרשת כי ההסכם שנערך לא היה כדין, שבפועל המועד הקבוע בו אינו הנכון וכי העסק לא הועבר "דה פאקטו" לידי צד ג'.

ברי כי סלע המחלוקת העיקרי הינו לעניין  הסכום הנקוב בבקשת הביצוע בגינה נפתח תיק הוצאה לפועל דלעיל; בקביעתו ובפסיקתו קבע הבורר בסופו של יום , בפסיקתו הסופית לאחר ביצוע התיקון ולאחר חישוב מפורט ומנומק , כי על החייב לשלם לזוכה סך של 1,195,245 ₪ , זאת לאחר קיזוז זכויות החייב מזכויות הזוכה, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריביות והצמדה כדין מהמועד  הקבועים ועד ליום 31.1.07 , לרבות הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל .

שני הצדדים סבורים כי נעשו בתיק זה עדכוני סכומים לא נכונים או עדכונים שלא היו צריכים להתבצע. הזוכה סבורה כי העניין תוקן, כנדרש, בעוד שהחייבת סבורה כי לא כך הוא; יש מקום לערוך חישוב של סכום החוב בתיק, שיניח, אחת ולתמיד, כך אקווה, את דעת שני הצדדים.            

כנגד  החייב תלויים ועומדים שמונה תיקי הוצאה לפועל, אשר היקף חובותיהם הינו  כ- 600,000 ₪, מלבד תיק הוצל"פ נשוא החלטה זו, וכן מבלי שנבחנו חובותיו של החייב לרשויות המס, אשר רשמו עיקולים מכוח פקודת המסים (גביה) על זכויותיו של החייב בדירה בירושלים; לאחרונה מונה לחייב אפוטרופוס לענייני רכוש, אך יש להבהיר כי במהלך מרבית ההליכים שנוהלו מול החייב, היה החייב מיוצג כדבעי וסבורני שניתן ללמוד רבות מעובדה זו ולכל הפחות, ניתן לומר כי לחייב ניתנה זכות טיעון בכל הליך.

היה על החייב להניח תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן היה ללמוד כי הצדדים התדיינו בשאלת ויתור על זכותה של הזוכה מכח סעיף 8 להסכם, או לחלופין להציג ראשית ראיה לכך שהמארג העובדתי אשר הותווה במסגרת ההליכים המשפטיים כלל את שאלת זכותה של הזוכה לכספים לרגל נישואיה וזאת מכוחו של סעיף 8 להסכם הממון, ויש לתהות מדוע לא הוגשו לעיוני מסמכים רלוונטים לעניין כגון כתבי התביעה ו/או כתבי טענות נוספים שהוגשו במסגרת התובענה, במידה והוגשו, אלא טענותיו של החייב נטענו במסגרת בקשתו וזאת אף מבלי לתמוך טענות אלו בתצהיר המפרט את העובדות כדבעי.

החוב בגין שכר הדירה שולם בעבור שנת 2003 ו"על חשבון" חוב לשנה זו, כאשר מועד הוצאת הקבלה היה 9/6/2004, היינו לאחר מועדי הפירעון של השיקים, שהוגשו לביצוע וככל הנראה לאחר המועד בו הם חוללו; אף לטענת הזוכה, המועד בו הועברו אליה, לכאורה, הזכויות מקרן עזרא, קדם למועד בו פרע החייב את חובו לשנת 2003 לידי קרן עזרא – מועד לאחר חילול השיקים.

העברת הזכויות, לכאורה, נעשתה לאחר שהשיקים חוללו.

הזוכה התנהלה בצורה תמוהה, בלשון המעטה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הגישה בקשות בניגוד להחלטת בית משפט, החלטה שהנפקות שלה היתה ברורה גם לזוכה במעמד מתן ההחלטה, נקטה בהליכים מבצעיים כנגד החייב וכנגד נכסיו לאחר שנקבע כי אין יריבות בין השניים וכי החוב הנטען אינו כלפי הזוכה בתיק; התנהלות זו הובילה לנזקים, שנגרמו לחייב על ידי "שבירת קופות" ותשלום מס בשל כך, תשלום שכר טרחה לעורך דין (בסכום של 7,000 ₪ על פי מסמכים שהוצגו לעיוני), על מנת להתגונן מפני תובענת הזוכה והתנהלותו, נקיטת הליכים מבצעיים כנגד החייב בגין חוב שאינו חב בו כלפי הזוכה בתיק, הגבלות שהוטלו במסגרת התיק וכד'.

חוק ההוצאה לפועל קודם לחוק פיצויי פיטורים, יש להבחין כי מדובר בהוראה ספציפית קודמת בזמן רך גוברת על הוראות החוק הכללי שנחקק לאחר מכן, כי אז, כך היה המחוקק מבטלו ומחריגו במפורש; ניתן לעקל כספי פיצויים ותגמולים לקצבה, גם בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל וגם בהתאם לתכלית סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.