עיון בטענות החייב בבקשתו, מעלה כי אף אלמלא היו טענותיו מועלות ונדונות בפני בית המשפט, ואף לו היה החייב מצרף ראיות לטענותיו, לא היה לרשם ההוצאה לפועל כל סמכות לקזזן מהחוב בתיק במסגרתה של בקשה בטענת 'פרעתי'; זכות קיזוז קיימת תגובש גם כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהיתה בין הזוכה לחייב. והכוונה היא לפסק דין שניתן לטובת אותו חייב נגד אותו זוכה. וכך, זוכה שניתן נגדו פסק דין לטובת חייבו זכאי לשלוח לחייב הודעת קיזוז ולהקטין בכך את החוב שהחייב חב לזוכה.

נכון להיום, קיימת הלכה שרירה וקיימת אשר נקבעה ע"י בימ"ש העליון בפס"ד קהילת ציון אמריקאית, ובפס"ד יוסף אברהם; בהתאם להלכות המחייבות הנ"ל התאריך הקובע לעניין החבות בהיטל ההשבחה, גם בהליכי כינוס נכסים, הינו יום אישור תכנית ההשבחה.

עמידת הזוכה, על גביית מלוא סכום החוב אינה תמת לב, נוכח תשלום מלוא סכום הפשרה בפועל ע"י החייב ובפרט בנסיבות בהן מעת שנדחה הערעור שהגיש החייב, החייב לא גילה אדישות, ועשה כל שביכולתו לעמידה בתנאי ההסכם.

היה על הזוכה ליתן טעם מדוע זה לא ייסגר תיק ההוצאה לפועל מחמת חוסר המעש בתיק, וזאת עד ליום 13.4.12. משהזוכה לא עשתה כן, נסגר התיק, כאמור לעיל, ביום 1.6.12; אף שבהודעה הוקצב לזוכה פרק זמן של 30 ימים לפנות וליתן טעם מדוע זה לא ייסגר התיק, הרי שבפועל נסגר התיק רק לאחר למעלה משלושה חודשים, ובמהלך כל תקופה זו לא מצאה לנכון הזוכה להגיש כל הודעה מטעמה ולא נתנה כל טעם מדוע זה לא ייסגר התיק מחמת חוסר מעש בו.

המועד הקובע לתשלום הריבית הינו המועד שנקבע בפסק הבורר ולא המועד שאושר בו פסק הבורר, שכן נהיר הוא, שאישורו של פסק בורר, אשר נותן לו תוקף של פסק דין, אינו יוצר את החיובים מכח פסק הבורר אלא מאשרם. ממועד מתן הפסק, חייבים הצדדים ביחסים שביניהם על פי הפסק, כאשר אישור הפסק מעניק לו תוקף משפטי של פסק דין ובכך מתאפשרת נקיטת הליכי הוצל"פ, אך אין הדבר גורע מהחובה של הצדדים לפעול בהתאם לפסק, החל מיום נתינתו.

הפוליסות הוא המועד שבו היה על המעסיק לשלם את פיצויי הפיטורין, ובמועד זה אין מחלוקת כי עמד לזכות הזוכה סכום של 35,000 לפחות שהוא הסכום שנפסק לזוכה עפ"י פסק הדין; המעביד זכאי ליהנות מהרווחים שצמחו בחברת הביטוח כתוצאה מהשקעת הכספים שהוא הפריש במרכיב הפיצויים במהלך העבודה ועד ליום הפסקת עבודת העובד בשירות העובד, שהוא היום שבו נקבע סכום הפיצויים עפ"י משכורתו האחרונה, ולא מהרווחים שהצטברו לאחר אותו יום; היום שנקבע לתשלום הפיצויים הוא היום שנקבע על פי פסק הדין כלומר יום סיום עבודתו של העובד בשירות המעביד כאמור ולכן יש איפוא לערוך חישוב הפרשי ההצמדה ליום הפסקת העבודה כאשר מאותו יום ואילך נזקפים הרווחים על חשבון הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לעובד לאמור מהיום שנקבע לתשלום הפיצויים ועד ליום התשלום בפועל.

הבסיס לטענת פרעתי בהליכי הוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק; הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה היא שבמסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז; להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב.

לטענת הזוכה, בחוות דעתו של המומחה נעשו חישובי ריבית הפיגורים (מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל) בהתייחס למועד פסק הדין שבערעור, בכל הפרמטרים לחישוב ובכלל זה: קרן פסק הדין + שכ"ט + אגרות והוצאות, כאשר היו החישובים צריכים להתייחס  למועד פסק הדין.

החייב הגיש בקשתו לסגירת התיק ,כאשר טען כי שילם את הסכום הנקוב באזהרה במניין הימים הקבועים באזהרה; לטענת החייב יש לסגור את התיק, משמע כי פרע את החוב בהתאם לסכום הנקוב באזהרה -שהומצאה אליו.

אין צריך לומר, כי טענת "פרעתי" מתייחסת למכלול נרחב של טענות אפשריות; לא רק טענה מפי החייב כי מילא אחר פסק הדין, אלא גם טענה "שאינו חייב עוד למלא אחריו"; השאלה באיזה משני סוגי המצבים מדובר מוכרעת בהתאם לקריטריונים אשר נזכרו בעניין בית מימון וצוטטו לעיל. הווה אומר; אין מנוס מלהידרש לפסק הדין מחד, להסכם הנטען מאידך ולבחון, בראש ובראשונה, "האם פסק הדין חדל מלהתקיים על פי ההסכם הנטען".