במסגרת כלל ההליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים (ערכאות משפטיות במסגרתן עתרו לביטול פסק הבורר ובקשות ערעור שהוגשו) לא הועלתה טענת המחאת הזכות, כאשר חלה החובה לעשות כן ולמצער בפני הבורר, טרם מתן פסק הבוררות ויש בכך כדי להעיד על "כשרות" ההמחאות; הזכויות שנפסקו בין הצדדים במסגרת פסק הבוררות הוכרעו על בסיס היחסים שבניהם, כאשר המחאת הזכות הנה כספית בלבד. היינו, ככל והממחים זכאים לכספים/זכויות מוחשיות מכוח פסקי הבוררות – הם ממחים אותם למבקשים, אין בכך כדי להעלות או להוריד מהיחסים המשפטיים הנדונים בערכאות המשפטיות, כאשר בייחוד, אין בהמחאת זכות כדי לשלול הטענות כלפי הממחים וכיוצא בזה, על פי הוראת חוק המחאת חיובים.

תצהיר לא הוגש, אך הבקשה כולה נשענת על המחאות הזכות הנטענות אשר הוגשו ולכן לא נמצא כל צורך בתצהיר לשם תמיכת קיומו של מסמך/ראיה פיזית, בייחוד עת הצדדים למסמך מעידים כי ערכו אותו וחתמו עליו. נסיבות החתימה על המסמך והמניעים לעריכתו אינם איריאנים לתוקפו , שכן ככל ובידי החייבים טענות, כאמור, נגד המסמך כגון: היותו  פיקציה/מזויף או כל טענה כיוצא בזה – יהא עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת לעתור בסעד מתאים.

החייב טוען כי  היות ושילם את מלוא הסכום לזוכה, דבר שאין עליו מחלוקת, שכן כך גם טוען הזוכה, אין עליו לשאת בתשלום הוצאות האגרה. לחילופין טוען כי במידה ואכן עליו לשאת בנטל תשלום האגרה, אין מדובר בתשלום הסכום המלא שכן על הזוכה לשאת בחלק גם כן; אין המדינה מחויבת באגרות בהליכים משפטיים, לרבות הליכי הוצאה לפועל ומשכך מבקש להורות על ביטול הליכי הגביה ו/או כל דרישת תשלום אגרה שהופנתה למי מן החייבים.

החייב איננו יכול לשוב ולעורר בבקשתו טענות עובדתיות ומשפטיות שמקומן היה במסגרת בירור התובענה או הערעור או בכל הליך אחר שקדם להליכי ההוצאה לפועל. כלומר: לאחר שפסק הדין כבר ניתן, אי אפשר לעורר טענה שגובשה לפני מתן פסק הדין נגד חבותו העקרונית של החייב, ואף לא נגד היקף החבות. טענת פירעון שגובשה לפני מתן פסק הדין, יש לטעון בבית המשפט שדן בתביעה. ואם לא נטענה שם כי אז עבר זמנה ולא ניתן להעלות אותה בפני הרשם, מכיוון שאין הוא משמש דרגת ערעור על פסק דין של בית המשפט".

קיים הבדל ברור בין סמכותו של הרשם להטיל עיקול, לבין סמכותו של בית המשפט המחוזי.  הסמכות להטיל עיקול על מקרקעין נתונה לרשם רק כאשר מקרקעי החייב רשומים על שמו. ולעומת זאת, אם המקרקעין רשומים על שם אדם אחר שאיננו החייב, יש לערוך בירור עובדתי ומשפטי באשר למהות זכויותיו של החייב בנכס.  בירור כזה איננו יכול להתנהל בפני הרשם שסמכותו מנהלית- ביצועית בעיקרה, אלא בפני ערכאה שיפוטית שתערוך דיון בטענות  המהותיות ותבדוק את הטענות לגופן.                                

על החייב להמנע מלהעלות טענות ביחס אליהן כבר יש הכרעה, שאם לא יעשה כן, יהא צפוי להוצאות; ר' ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות על השבת כספים או קיזוז מחיוב שוטף ככל שנעשה חיוב ביתר ניתן להורות על קיזוזו מחוב עבר , ביחס לקיזוז מחיוב עתידי יהיה מקום לקבל הוראותיו של בימ"ש.

אין לקבל בקשת הזוכה להצמיד את חיוב המדור בד בבד עם חיוב המזונות השוטף, מן הטעם היחיד שהדבר מתיישב עם ההגיון והשכל הישר, שכן פסק הדין קובע אחרת; אין הגיון כלכלי בפרשנות המובילה לשחיקת ערכו של התשלום המבוצע על חשבון רכיב המדור, הרי שהיות ועפ"י לשון ההסכם, לא נקבע חיוב והצמדה גם בגין רכיב המדור, ומשרשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך ליצור חיובים יש מאין.

חובת תום הלב, איננה מצטמצמת, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפירעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים.         

לאחר שביצעה הזוכה מספר הליכי גבייה בחודש ספטמבר 2011, הגיש החייב בקשה בטענת פרעתי, במסגרתה טען כי לאחר מתן החלטת בית המשפט חזרו הצדדים לחיות יחד ולמעשה התגוררו יחדיו עד לשלהי חודש אפריל 2010; טוענת הזוכה כי חייהם המשותפים של הצדדים לא היו רצופים וסדירים כפי שמבקש החייב להציג. עוד טענה, כי נמנעה מלנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד החייב, הן בשל אי התמצאותה בדין, הן בשל היותה טרודה במשך השנים בכלכלת הבית ובגידול ילדיהם המשותפים והן טענה לחשש מנקיטת הליכים בשל התנהלות החייב כלפיה.