טענת הקיזוז אינה מפורטת דיה, על מנת שניתן יהא להתייחס לבסיס החיוב הנטען. קיימת מחלוקת בין הצדדים, באשר לשירותים שניתנו, אם ניתנו, לחיובים שיש לבצע בין הצדדים בהקשר לשטח ולגודלו ובטח ולבטח ביחס לשנים אליהם מתייחסת החייבת ולכן, לשיטתו, לא ניתן לדון בטענת הקיזוז במסגרת תיק ההוצאה לפועל, כל עוד אין הכרעה שיפוטית וכל עוד מתנהלים הליכים תלויים ועומדים בפני ערכאות שונות, אשר יש בהן כדי להשפיע על החיובים בין הצדדים, הזכויות והחובות וכדומה.

טענת הפרעתי תוכרע בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה שתינתן בסופו של יום: יורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטול צו העיקול ביחס לרכיב זה - הרי שיוסר עיכוב ההליכים ביחס לרכיב זה ויהא על החייבת לשלם את הכספים לידי הזוכה, ואם יורה בית המשפט על מימוש העיקול והעברת הכספים לידי בן זוגה של החייבת – תתקבל בקשת החייבת בטענת פרעתי וזו לא תהא היא עוד חייבת למלא אחר פסק הדין ביחס לרכיב זה.

צד ג' לא מילא אחר חובותיו וכן לא מילא אחר ההוראות המפורשות שניתנו בצווי העיקול. מעבר לכך עולה, כי צד ג' מסר תגובתו, בכל הנוגע לצו העיקול הראשון, אשר לא תאמה המצב בפועל, שכן צד ג' אכן קיבל לידיו את החלטת המימוש במועד, וכך עולה מתושבתו הראשונה לצו  - לכן טענתו לפיה העביר הכספים בהעדר צו מימוש ועל מנת שלא לעכב הטיפול בתיק - נדחית.

בין הצדדים, כיום, החל הליך משפטי נוסף, אשר בין היתר עניינו לקבוע האם החלטת הממונה בעינה עומדת, האם נפקות ההחלטה הינה בטלותו של פסק הבוררות, אשר קיבל תוקף של פסק דין והאם כתוצאה מכך יהא על החייבת לשאת בתשלומים נוספים לזוכה או שיהיה על הזוכה להשיב כספים לחייבת; מצויים אנו בסיטואציה לפיה שתי ערכאות נדרשות לדון בסוגיות דומות, אשר ההשלכות יכולות להשפיע, בסופו של יום, על היחסים בין הצדדים וביחוד על התנהלות תיק ההוצאה לפועל, ועל הקביעות ביחס לחיובים שעל כל צד לשאת. כאשר אין להתעלם מהעובדה, כי הזוכה בעצמו מודע להשלכות האפשריות של התביעות המתנהלות בפני בית המשפט – כך שעתר לסעדים שהענקתם יכול שתאיין לחלוטין נפקותו של פסק הדין המבוצע בתיק זה.

נטל השכנוע בהליכי חיוב לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ מוטל על הזוכה, אך לאחר שהזוכה מראה כי צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ ולא העבירם למנהל לשכת ההוצל"פ, עובר לצד השלישי נטל הוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס למנהל לשכת ההוצל"פ.

נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל מוטל על כתפי הזוכה כמי "שבא להוציא מחברו". עליו מוטל נטל הראיה הראשוני וההכרחי, בלתו אין, להוכיח כי העיקול "תפס" נכסים או זכויות כלשהם של החייב אשר מוחזקים בידי הצד השלישי; במקרה דנן, לא הוכח כדבעי כי העיקול אכן "תפס" נכסים או כספים של החייב, אשר הנם "חופשיים" למימוש. שהרי, לא עוקלה יתרת כספים צבורה, שאיננה משועבדת.

אין בניהול חשבון משותף כדי לבסס שליחות בין בני הזוג, וכי על התובע, האוחז בשיק, המבקש לחייב את בן הזוג שאינו חתום על השיק, להוכיח פוזיטיבית את קיום השליחות בין בן הזוג שאינו חתום, כשולח, לבין זה החתום על השיק כשלוח.

אין מחלוקת כי הסכום אשר קבע בית המשפט לתשלום, שולם על ידי החייבת ביום 2.04.13; המחלוקת הנה האם משבוצע התשלום יומיים לאחר המועד שנקבע, יש בו כדי לחייב את החייבת בתשלום מלוא החוב בתיק; מועד התשלום שנקבע על ידי בית המשפט, אשר היה המועד האחרון לביצוע, אינו בא במניין הימים במסגרתם על החייבת היה לשאת בתשלום וכך גם ביחס ליום 01.04.13.

בשלב הראשון של הדיון לפי סעיף 48 לחוק שומה על הזוכה לשכנע, כי קיימים "נכסים מעוקלים" או "חובות", שלא הועברו על ידי הצד השלישי למנהל לשכת ההוצאה לפועל, בניגוד לחובתו לפי סעיף 47 לחוק. רק אם עלה בידי הזוכה לעשות כן, עובר הנטל אל הצד השלישי להראות, כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו.

רכיב הפיצויים בכספי הפוליסות כלל אינו ניתן לעיקול ולמימוש, כלהלן. במקרה דנן, המעסיק לא העביר לידי הצד השלישי טופס הודעה על הפסקת עבודתו של החייב והנחיות בדבר הזכויות הצבורות בהן ובכלל זה כספי פיצויי הפיטורין של החייב.