לשיטת הרשב"א, להלכה פוסקים דינא ד'גוד או איגוד', אך כל עוד השותפות שרירה וקיימת, ואין תביעה לפירוק השותפות, אין מקום לחלוקת זמנים, הן כדרך להנהגת השותפים מכאן ולהבא, והן כעילת תביעה ביחס לתקופה שכבר עברה. אלא שניהם רשאים להשתמש בדרך שיוויונית בנכס המשותף. אך אין מניעה שכל שותף יתבע בכל עת פירוק השיתוף בדרך של 'גוד או איגוד'.

לאור התנהגות הבעל ואי שיתוף הפעולה הכנה מצדו בעניין המכירה וע"מ שלא יצא חוטא נשכר היה מקום לכאורא לחייבו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים עבור מגוריו בחלקה של האישה ממועד סידור הגט ועד לפינוי הדירה, אולם מכיון שלא ברור מאיזה תאריך במדויק לא שיתף פעולה במכירה ובנוסף, הבעל רק הודה במקצת בעניין זה על כן נסתפק בחיובו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים החל מיום הגשת התביעה ועד ליום פינוי הדירה בפועל ע"י הבעל.

בין השאר נקבע כי מחמת חומר העניין בית-הדין הרבני אינו מכריע למעשה ויש להעביר את ההכרעה לגדולי הדיינים והפוסקים אשר יכריעו למעשה בהתרת העגונה פלונית אשר עגונה זה כמה שנים.

ניתן לקבוע בבירור כי כבר מהדיון הראשון האישה אינה מעוניינת בבעלה ודחתה כל אפשרות לחזרה לשלום-בית. וזאת בהתאם להצהרתה בבית-המשפט עוד חצי שנה קודם לדיון הראשון, שהיא מעוניינת להתגרש. וכן עולה, מהליך פירוק השיתוף שהאישה נקטה בבית המשפט, הליך שאינו מותיר מקום לספקות שהוא משקף את רצונה בלפרק השיתוף ביניהם, לרבות פירוק הנישואין.