כידוע, גם כאשר מוגשת בקשה משותפת לגירושין, אין בית-הדין עורך את הגט, ובוודאי אין הוא מאשר הסכם גירושין, מבלי לקיים דיון אשר במסגרתו דן בית-הדין בכל העניינים הכרוכים בגירושין.

פירוד ממושך הוא סיבה שבית הדין יעשה מעשה להביא את בני הזוג לגירושין על מנת למנוע מהם את העבירות העלולות להיגרם מכך, אין זה נכון בנידון דידן שיש לנו ספק אם נפרדו דרכיהם לחלוטין.

בית הדין משוכנע שהנתבע עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממשוכת ושהיעדרו מן הארץ עלול להכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק הדין. בנסיבות אלו, ובהתאם לסמכותו על פי  סעיף 7ב לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), נעתר בית הדין לבקשת האישה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.

על-פי עיקר הדין, לא ניתן לפרק כל שותפות ממונית, בטרם הגיע מועד פירוק השותפות המוסכם מראש בין השותפים, או שקיימת אומדנא שהצדדים מלכתחילה התכוונו לפרק את השותפות במועד מסוים. מועד פירוק השותפות של בני זוג, חל בשעה שבני זוג מסכימים להתגרש, או בשעה שבית דין פוסק חיוב גירושין.

בית-הדין סבור כי התביעה לשלום בית אינה כנה ובעקבות זאת הורה לצדדים להתגרש, ממילא אין כבר מקום לחייב את הבעל במזונות ובמדור לאישה, כאשר נראה שאף האישה אינה חפצה בו, זאת למרות דבקותה בטענת שלום בית. הבעל פטור ממזונות אשתו. אין מקום לפסיקת מדור ספציפי לאישה.

לאור המצב החוקי של "מרוץ הסמכויות", אין מנוס מן הקביעה כי הקדמת פתיחת תיק אף בסדר גודל של דקות, יש בה כדי לחרוץ את גורל הסמכות, שאם לא כן, אין קריטריון אחר שעל פיו ניתן להעדיף ערכאה זו על אחרת. נקבע כי אין סמכות לבית-הדין לדון בעניין רכוש ומזונות מאחר והוגשו לבית-המשפט לפני כן.