החייב טען, כי עסקינן בפסק דין הנובע ממערכת יחסי עבודה בין הצדדים, כאשר הכלל הוא כי מדובר בסכומי ברוטו, אלא אם צוין אחרת. לטענת החייב, הלכה פסוקה היא, כאשר מדובר בסכום כסף שהוא שכר עבודה, או הפרשי שכר עבודה, ציון סכום הכסף, ללא ציון כי המדובר בסכום נטו, מלמד כי מדובר בסכום ברוטו, ועל המעביד לנכות את המיסים ויתר תשלומי החובה החלים על סכום זה, ולהעביר לידי הזוכה רק את היתרה. החייב הפנה בסיכומיו לפסיקה רלוונטית.

מקום בו החייב מביא מסמכים לתמוך בגרסתו יכול הנטל לעבור  לזוכה אשר יביא ראיות לסתור, במסגרתם יראה כי פני הדברים שונים ממה שהציג החייב. כמו כן הנטל אל הזוכה יכול ויעבור מקום והידיעה על עובדה מהותית כלשהי נמצאת דווקא בידיעתו המיוחדת של

הזוכה והחייב הביא אך ראיות לכאורה להוכחת עובדה זו.

לטענת הזוכה, בחוות דעתו של המומחה נעשו חישובי ריבית הפיגורים (מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל) בהתייחס למועד פסק הדין שבערעור, בכל הפרמטרים לחישוב ובכלל זה: קרן פסק הדין + שכ"ט + אגרות והוצאות, כאשר היו החישובים צריכים להתייחס  למועד פסק הדין.

סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל אמנם קובע, כי "לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין.

תיק מזונות להבדיל מתיק כספי רגיל, אינו מתאפס כאשר החייב עומד בחיוב השוטף, כפי שניתן לומר זאת ביחס לתיק כספי רגיל. משמעות הדבר היא כי החוב הרובץ על כתפי החייב עם מתן פסק הדין הוא למעשה החבות שנקבעה בפסק הדין לתשלום חוב המזונות עד לגיל 18 (או מעבר לכך בהתאם להוראות פסק הדין) וכן החובה לתשלום הוצאות חריגות הנצברות עד תום גיל החבות (ככל שנקבעו) . מדובר בחבות עתידית, המתפרשת על פני שנים רבות. ולכן, גם חייב המשלם את דמי המזונות באופן סדיר, אינו יכול לטעון כי יש לראות את חבותו כמאופסת. 

יש להכריע בשאלה האם יש לראות בהחלטות שהורו על הגדלת קרן החוב בגין הוצאות חריגות שבמסגרתן נדחו טענות שהועלו על ידי החייב כנגד ההגדלות (בין אם במסגרת בקשה בטענת פרעתי ובין אם במסגרת בקשה להקטנת חוב או התנגדות להגדלה) מעשה בית דין  כפי שטוען ב"כ הזוכה, וככל שכך, החייב מושתק מלהעלותן.

ביצוע פסק דין ואכיפתו מחייבים הבנת מהותו של פסק הדין ומשמעותו, והבנת פסק הדין  מחייבת מידה מסוימת של פרשנות. אולם, לרשם ההוצל"פ אין סמכות לנתח את הכוונה והרציונל שמאחורי פסק הדין, כאשר הכוונה איננה עולה באופן ברור לחלוטין מלשון פסק הדין; לא נמצא, כי הסוגיה שבפני מצריכה פרשנות החורגת מסמכותו של רשם ההוצל"פ. בפני פסק בוררות לביצוע אשר המענה לאופן ביצוע ודרכי ההתחשבנות שבגדרו מצויים בפסק הבורר עצמו ואינני נדרשת להליכים שהתקיימו ערב מתן פסק הבורר, הלך מחשבתם של הבוררים או ידיעותיהם בדבר שותפותו החדשה של החייב, כאשר הבנת החיוב ופרשנותו עולים מתוך פסק הבוררות ופסקי הדין של בתי המשפט שניתנו לאחר מכן כפי שיובא להלן.

דין טענותיו של ב"כ הזוכה כנגד המסמך עצמו וכנגד כשרות השעבוד שנרשם ו/או המחאת הזכות שניתנה, להתברר בפני הערכאה המוסמכת ואין לרשם ההוצל"פ סמכות לחקור אחר רישום זה; עולה ספק האם מדובר בכספים שהופקדו על ידי החייבת כתובעת או על ידי הנתבעת בהליך האזרחי, לא ידוע מה הסכום שהופקד וכן האם ניתנה החלטה על ידי בית משפט באשר לכספים, היינו למי הזכות בהן –בהתאם לפסק הדין שניתן.

טענת הפרעתי תוכרע בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה שתינתן בסופו של יום: יורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטול צו העיקול ביחס לרכיב זה - הרי שיוסר עיכוב ההליכים ביחס לרכיב זה ויהא על החייבת לשלם את הכספים לידי הזוכה, ואם יורה בית המשפט על מימוש העיקול והעברת הכספים לידי בן זוגה של החייבת – תתקבל בקשת החייבת בטענת פרעתי וזו לא תהא היא עוד חייבת למלא אחר פסק הדין ביחס לרכיב זה.

עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר, והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ ובדרך כלל אין למנוע אותו מלשוב למקומו; הנטל להוכחת טענתו של חייב כי יש לבטל את הגבלת יציאתו מהארץ בשל היותו תושב חוץ , מוטל על החייב , הן בשל היותו הצד הטוען לתחולתן של נסיבות מיוחדות בהן לטענתו הגבלת יציאתו מהארץ לא תביא לפרעון החוב והן בשל העובדה שהחייב הוא  בעל הידע המירבי להוכחת טענותיו בדבר מיקום מרכז חייו בחו"ל.