דרישת הקשר הסיבתי מקורה לפיו הזכות לתגמולים קמה למי שהיה זכאי לפיצויים על פי החוק הגרמני. ונדרש להוכיח קשר סיבתי מסתבר בין הפגימה לבין רדיפות הנאצים, ועל המערער לקשור בין מרכיבים אלו, וזאת כאמור באמצעות חוות דעת מקצועית.

בהצעתה נפלו פגמים מהותיים, תנאי המכרז הופעלו בניגוד להלכות שנקבעו בפסיקה, אין בכוחו של סעיף בחוזה לפרוץ את הסכר שנבנה בעמל של שנים על ידי בית המשפט, ברם, חיי המעשה וטעויות אנוש מציבים לפנינו מצבים – זעיר פה זעיר שם – שהצדק מחייב לפתוח בהם פתח לתיקון של פגם שאינו מהותי, באופן שיש בו כדי להיטיב עם המזמין ועם המציעים כאחד.

הרשות לערור אינה בנידון דידן שהרי הדיונים הסתיימו, על בעלי הדין להגיש סיכומיהם, וכל שנותר הוא ליתן פסק-דין. במצב דברים זה אין מקום ליתן עתה רשות ערעור. ככל שיסתבר למבקשת, לאחר שיינתן פסק-דין, ש"התיקון" האמור הביא לפגיעה בזכויותיה, היא תוכל להביא השגותיה בנדון במסגרת הערעור על פסק הדין.

בהסכמה, בנסיבותיו המיוחדות של התיק ובעקבות המלצת בית המשפט, מתקבלים בקשת רשות הערעור והערעור גופו. כתב האישום נגד המבקש-המערער בטל.

העורר "ניצל לרעה את השחרור מן המעצר והפר את האמון שבית המשפט נתן בו ובנסיבות אלה הוא הוכיח, כי אין הוא ראוי עוד לאמון של בית המשפט". "המדובר איפוא בעילת מעצר עצמאית, העומדת בפני עצמה ואיננה קשורה לעילות המעצר האחרות, כגון החשש לשיבוש הליכי משפט, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, או חומרת העבירות המיוחסות לו".

נקבע כי תוכנית מתאר מקומית, או תוכנית מפורטת, שאושרו לפני יום תחילתה של תוכנית המתאר המחוזית, תעמודנה בתוקפן. מכלל הן אנו שומעים לאו. קרי, תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת שנולדו לאחר תחילתה של תוכנית המתאר המחוזית אינן חוסות תחת הוראת המעבר. המשמעות היא שתוכנית מאוחרת לתוכנית המתאר המחוזית, תהא כפופה לה ואינה יכולה לסתור את הוראותיה. זאת בשים לב לכך שכוחה של תוכנית מתאר מחוזית יפה מכוחה של תוכנית מתאר מקומית ומכוחה של תוכנית מפורטת.

החלטה זו הצריכה בחינה עובדתית מעמיקה במסמכים שגילויים או פרסומם נתבקש. גם מטעם זה החלטות בנוגע לסדרי דין, לרבות החלטה שעניינה גילוי ועיון במסמכים, נתונות לסמכותה של הערכאה הדיונית. כדרך כלל, לא בנקל יתערב בית משפט שלערעור בהפעלת שיקול הדעת של השופט המנהל את המשפט בשאלות של סדרי דין, אלא אם ההחלטה עומדת בניגוד לדין או שהיא גורמת עיוות דין.

אף על-פי שקיימת חובת ייצוג למבקש, הרי שלנוכח חוסר התועלת בייצוג והסיכון הנשקף לסנגור שימונה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

המבקש בעתירתו, הצליח להוריד את עלות הצילום של דף אחד מ-1.25 ₪ ל-35 אגורות בלבד. בכך תרם להקלה, כנראה מוצדקת, על ציבור האסירים, לרבות יכולתם לממש את זכותם לפנות לערכאות משפטיות. העניין ראוי לציון ובמיוחד כשהעתירה הוגשה על ידי המבקש עצמו. שאלה נפרדת היא, מדוע היה צורך בהגשת עתירה על מנת להגיע לתוצאה של ירידת המחיר בכ-70%?

כל עוד לא הוחלט להתיר את הגשת הראיה, אין בעל-הדין רשאי להתייחס אליה בכתבי טענותיו.