הזוכה בתיק ההוצאה לפועל נשוא חוב זה אכן עמד בנטל ההוכחה ואף הציג את הראיות המהוות בסיס לכאורה לחיובו של הצד השלישי, מנגד צד ג' לא הציג כל הצדק סביר שמנע ממנו להעביר את הכספים המעוקלים, ואף לא הגיש כל תגובה בעניין.

בנסיבות שלפנינו, נוכח מכלול האמור לעיל במצטבר, ובהתחשב בכך שלשון פסק הדין ברורה וחד-משמעית, הרי שאין בידיי, כרשם ההוצאה לפועל, הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד שנקבע בפסק דין, הואיל ומדובר למעשה בשינוי מהותי של פסק הדין אשר נוגד הוראה מפורשת שבו, ולפיכך לא נותר לי אלא לקבוע, כי החייב אכן הפר את פסק הדין. לפיכך, אני קובע כי הזוכים פתחו את תיק ההוצל"פ כדין וממילא כי בקשת החייב בטענת פרעתי נדחית.  

היה על הזוכה ליתן טעם מדוע זה לא ייסגר תיק ההוצאה לפועל מחמת חוסר המעש בתיק, וזאת עד ליום 13.4.12. משהזוכה לא עשתה כן, נסגר התיק, כאמור לעיל, ביום 1.6.12. אעיר כי אף שבהודעה הוקצב לזוכה פרק זמן של 30 ימים לפנות וליתן טעם מדוע זה לא ייסגר התיק, הרי שבפועל נסגר התיק רק לאחר למעלה משלושה חודשים, ובמהלך כל תקופה זו לא מצאה לנכון הזוכה להגיש כל הודעה מטעמה ולא נתנה כל טעם מדוע זה לא ייסגר התיק מחמת חוסר מעש בו. כיוון שכך, אני דוחה את טענות הזוכה לפיה התיק נסגר בטעות ו/או שלא כדין, וכן את טענותניה לפיה התיק נסגר לפני שניתנה לה הזדמנות הוגנת להשמיע טיעוניה ו/או לפעול בתיק לבל ייסגר. הזדמנות כזו ניתנה אף ניתנה אלא שהזוכה לא השכילה לנצלה. 

לאחר שבחנתי את נסיבות התיק שבפני, ולאחר שבחנתי את מכלול פס"ד שדנו בסוגייה שבפני, עדיפה בענייני עמדת כונס הנכסים ההולמת את הלכות בימ"ש העליון, על פני עמדת הועדה המקומית. ובענייננו אושרה התכנית המשביחה עוד בטרם נפתחו הליכי הכינוס, ואף בטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל, ולכן, בהתאם למסקנתי דלעיל, נקודת המוצא הינה כי אין לחייב את קופת הכינוס בתשלום היטל ההשבחה. לאור התוצאה אליה הגעתי, ברי כי אין מקום לדון במחלוקת שבין הצדדים באשר לגובה השומה/סכום חוב היטל ההשבחה. אשר על כן, אני מורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה למסור לידי כונס הנכסים האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בנכסים נשוא הכינוס ע"ש הרוכשים השונים.                                

על פי תשובת צד ג', מדובר בקרן השתלמות, כאשר מדובר בקרן השתלמות ניתן להטיל עיקול על הכספים המופקדים בקרן השתלמות, ועיקול זה יעמוד בעינו עד אשר יגיע מועד הוצאת הכספים מהקרן לפי האמור בתקנונה. 

הזוכה התנהלה בצורה תמוהה, בלשון המעטה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הגישה בקשות בניגוד להחלטת בית משפט, החלטה שהנפקות שלה היתה ברורה גם לזוכה במעמד מתן ההחלטה, נקטה בהליכים מבצעיים כנגד החייב וכנגד נכסיו לאחר שנקבע כי אין יריבות בין השניים וכי החוב הנטען אינו כלפי הזוכה בתיק; התנהלות זו הובילה לנזקים, שנגרמו לחייב על ידי "שבירת קופות" ותשלום מס בשל כך, תשלום שכר טרחה לעורך דין (בסכום של 7,000 ₪ על פי מסמכים שהוצגו לעיוני), על מנת להתגונן מפני תובענת הזוכה והתנהלותו, נקיטת הליכים מבצעיים כנגד החייב בגין חוב שאינו חב בו כלפי הזוכה בתיק, הגבלות שהוטלו במסגרת התיק וכד'.

החייב טען, כי עסקינן בפסק דין הנובע ממערכת יחסי עבודה בין הצדדים, כאשר הכלל הוא כי מדובר בסכומי ברוטו, אלא אם צוין אחרת. לטענת החייב, הלכה פסוקה היא, כאשר מדובר בסכום כסף שהוא שכר עבודה, או הפרשי שכר עבודה, ציון סכום הכסף, ללא ציון כי המדובר בסכום נטו, מלמד כי מדובר בסכום ברוטו, ועל המעביד לנכות את המיסים ויתר תשלומי החובה החלים על סכום זה, ולהעביר לידי הזוכה רק את היתרה. החייב הפנה בסיכומיו לפסיקה רלוונטית.

מקום בו החייב מביא מסמכים לתמוך בגרסתו יכול הנטל לעבור  לזוכה אשר יביא ראיות לסתור, במסגרתם יראה כי פני הדברים שונים ממה שהציג החייב. כמו כן הנטל אל הזוכה יכול ויעבור מקום והידיעה על עובדה מהותית כלשהי נמצאת דווקא בידיעתו המיוחדת של

הזוכה והחייב הביא אך ראיות לכאורה להוכחת עובדה זו.

לטענת הזוכה, בחוות דעתו של המומחה נעשו חישובי ריבית הפיגורים (מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל) בהתייחס למועד פסק הדין שבערעור, בכל הפרמטרים לחישוב ובכלל זה: קרן פסק הדין + שכ"ט + אגרות והוצאות, כאשר היו החישובים צריכים להתייחס  למועד פסק הדין.

סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל אמנם קובע, כי "לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור – לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין.