בפני המבקשת עומדת משוכה גבוהה להוכיח זכויות קנייניות בדירה ולהחרגתה ממסת נכסי הפירוק, בין היתר, נוכח הספק אם המסמך עליו היא נסמכת מהווה "מסמך בכתב" כנדרש לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, ובהתחשב בכך שלא נרשמה לזכותה הערת אזהרה; טענותיה של המבקשת לגבי זכויותיה בדירה ותשלום מרבית התמורה, מחייבות בירור לגופו, מה שלא נעשה במקרה דנן.

הוראת סעיף 66(ד) בכללותה נועדה להגשים תכלית אנטי-תכנונית, הרי שדרישת אי התלות כשלעצמה חלה גם במקרים בהם ביכולתם של בני הזוג להוכיח כי הכנסותיהם אינן נובעות מתכנון מס. בכך יצר בית המשפט הבחנה בין שני חלקיו של סעיף 66(ד) לפקודה: הרישא לסעיף, אשר מציבה את דרישת אי התלות, והסיפא לסעיף, אשר מפרטת את המצבים בהם קמה חזקה בדבר תלות בין מקורות ההכנסה.

נוכח מאפייניה של שיטת ההיטל, החיוב בתשלום בגין תוספת בניה הוא חיוב משלים במהותו. בתור שכזה, אין הוא נדרש לקיים זיקת הנאה "חדשה" לנכס, מאחר שהזיקה המתחייבת כבר קיימת; זיקת ההנאה אינה מותנית אפוא בהקמת תשתיות נוספות, והחיוב המשני בהיטל אינו אלא המשכו והשלמתו של החיוב הראשוני. במילים אחרות: החיוב המשני הוא חלק בלתי-נפרד מהיטל אחד שמועד החיוב בו אך פוצל לחיוב ראשוני ולחיובים עתידיים-נדחים.

בית המשפט קבע כי לאחר שיוגש התצהיר, תינתן החלטה האם יש להמשיך בהליכי הגילוי והעיון במסמכים. בית המשפט ציין כי במסגרת ההחלטה בבקשה ישקלו גם שיקולי הרלבנטיות אל מול שיקולי ההכבדה.