המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 21 שנים בגין עבירות אונס, שוד, חבלה גופנית חמורה ושהייה בלתי חוקית. המבקש נוהג לשלוח לכלי התקשורת מאמרים וכתבות פרי עטו, אלא שלטענתו, דרך טיפולו של המשיב בבקשותיו לפרסם את רשימותיו, מסכלת את יכולתו לממש את חופש הביטוי.

הבחנה בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד.

המבקש הורשע, בעקבות כתב אישום שייחס לו שתי עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, עבירת איומים ועבירה של מעשה מגונה. העבירות כולן נעברו בשנת 2009 כלפי רעייתו, בתקופה בה ביקשה להתגרש מן המבקש. בשלושה אירועים שונים תקף המבקש את המתלוננת פיסית, לעיני מי מילדיה או בנות שכנה, ותוך כדי השמעת איומים כגון "אני אעזוב אותך רק כשתהיי באדמה".

כפי שציין בית משפט השלום, התנהלותה של המבקשת לפניו ביטאה זלזול רבתי במערכת השיפוטית כמו גם במשיבה ובבא כוחה. אשר על כן לא ראה בית משפט השלום מנוס ממתן פסק דין בהיעדר התייצבות, זאת לאחר שבחן היטב את חומר הראיות בתיק וקבע כי ממילא אין די בטענות ההגנה של המבקשת כפי שבאו לידי ביטוי בחומר מטעמה.

בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם, אם הוא נוכח לדעת "שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה". על השופט לבדוק האם הראיות "הגולמיות" שהובאו בפניו הן כאלה "אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.