הערעור נסב על שני עניינים. הראשון, לבטל את חיוב הגט. השני, לבטל את הסכם הממון. בעניין חיוב הגט, בית הדין הגדול פסק פה אחד, שחיוב הגט שניתן במעמד דיין יחיד - אינו תקף על פי ההלכה ולא על פי החוק. לעניין הסכם הממון נפסק ברוב דעות שההסכם קיים גם בלא סידור הגט בפועל.

נדרש בית הדין הרבני לבחון את מידת הוויתור שנעשה בהסכמתה, תוך כדי הבחנה למידת הוויתור שעשתה הנתבעת בעת חתימת ההסכם, האם יש מקום להתחשב באומדנא בניגוד לפשטות לשון ההסכם? אם הלשון סובל פירוש אחר אפילו שלפי כוונת השומעים הוא להיפך, מכל מקום הולכים אחר פירושו של הנותן או המתחייב, כאשר על פי האומדנא אנו משערים את כוונת עושי השטר, נחשב הדבר שיש לנו ידיעה חיובית מה היא כוונתם ולכן הולכים אחר הכוונה.

מבחינה הלכתית יכול הבעל לכרוך כל הכרוך בנושא הגירושין בתביעת האישה לגירושין. ויותר מכך, במקרה כגון זה אין שום צורך לבדוק כנות התביעה, שהרי אף אחד לא העלה טענה כזו במקרה דנן, והאישה מצהירה קבל עם ועדה, שתביעתה כנה.

כאשר אין בידי המבקשת ואמה מסמכים שיסייעו לבירור יהדותה, הרישום בתעודת הלידה של אם המבקשת נעשה כ- 7.5 חודשים אחר לידתה; אם המבקשת ואמה שתיהן נשים בוגרות, כשירות לכל הליך משפטי, נתנו את הסכמתן לביצוע הבדיקה, ואין בהוראות החוק כל מניעה אחרת לביצוע הבדיקה בנידון זה.