סדר הדין הפלילי מטיל על רשות התביעה חובת יידוע, שנועדה, בין היתר, לאפשר לחשוד בעבירות מסוג פשע לבקש, במסגרת הליך של שימוע, לשכנע כי אין להעמידו לדין, או שראוי להימנע מלהגיש כתב אישום נגדו בעבירה פלונית. במקרה דנן, אכן חל עיכוב בעריכת השימוע, והמשיבה בחרה לעשות שימוש בסמכות המוקנית לה ולהגיש נגד העורר כתב-אישום, טרם שנערך לו הליך של שימוע.

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, החורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה זה, שכן בקשה העומדת לפני היא למעשה "גלגול רביעי" של המחלוקת אשר לפנינו, ורשות ערעור בה תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים.

המערער הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות על יסוד בדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר המכונה "ינשוף", ונגזר עליו, בין היתר, עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה, בענין שרביט מדובר בבקשת רשות ערעור, מה שמציב בפני המעונין לערער משוכה משמעותית שעליו לעבור עוד בטרם תינתן לו זכות ערעור. במקרה דנן מדובר בערעור בזכות.

המועצה הבהירה כי על המערערת להמציא אישור של הממונה על היותה "מוסד חינוך", כתנאי למתן פטור מארנונה.

כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה. על כן, אין חולק על סמכותו העקרונית של בית משפט קמא לשוב ולדון בסוגיית הסעדים הזמניים.

מאז התיקון לחוק המעצרים, נדרשת קבלת רשות על מנת להגיש ערר על החלטת בית משפט מחוזי בערר שהוגש על החלטות בהליכי מעצר בבית משפט השלום. הלכה היא שרשות שכזו תינתן אך ורק כאשר בקשת רשות הערר מעלה סוגיות עקרוניות ובעלות חשיבות החורגות מעניינם של הצדדים, או בנסיבות מיוחדות.