המקרה דנא הוא אחד המקרים בהם יש ליתן משקל גבוה יותר להתנהלות שהביאה להיעדרות המבקשים מהדיון ולדברים שבאו לאחר מכן. נקבע כאמור, כי התנהלותם של עו"ד בר-לב ושל נמרוד, שתוארה לעיל רק בחלקה, לקתה בזלזול של ממש בבית המשפט ובהליך.

המערערת ניסתה, ללא הצלחה, לדקור את בן זוגה דאז באמצעות סכין ובשלב מאוחר יותר הכתה אותו באמצעות קרש בידו. במסגרת הטיעונים לעונש, ביקשה המשיבה שיופעלו ששת חודשי המאסר על תנאי שנגזרו על המבקשת בתיק אחר, וזאת בחופף לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת ככל שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינה שישקף אופק טיפולי, לקיחת אחריות מצידה וסיכוי נמוך להישנות העבירה. המבקשת ביקשה שבית המשפט יאריך את המאסר.

"תיאור זה של מעשיו של המערער, בעוד שהוא תואם במידת-מה את האמור בגוף כתב האישום המתוקן, כפי שצוין לעיל – לכאורה אין הוא מתיישב עם העובדה שהמערער הואשם רק בעבירה אחת בעלת גוון מיני".

בית המשפט קבע כי המבקשים מפרים את ההסדר בכך שהם נמצאים בחלקה ומונעים מהמשיבים לבצע את העבודות המתוכננות. המשיבים הביעו נכונות לשאת בעלות העתקת הכניסה למבנה כך שתתאפשר כניסה שלא דרך החלקה; בהקשר זה בית המשפט טען כי אינו משוכנע שמחוות הדעת אכן עולה כי לא ניתן להעתיק את הכניסה למבנה, אך כך או כך מעצם העובדה שהמבקשים בחנו את אפשרות העתקת הכניסה למבנה ניתן ללמוד כי ההסכם אינו מתיר להם להמשיך ולעבור דרך החלקה.

נטען כי התערבותו של בית המשפט המחוזי הינה "התערבות גסה" שנעשתה בהיעדר עילה ומבלי שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות שכזו. בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום הגיעו לתוצאות סותרות בסוגית האשם התורם של המשיבה בנוגע להוצאת היתר בניה כדין וכי בית המשפט העליון נדרש לקבוע הלכה ברורה בסוגיה זו ולהבהיר את הקשר בין קיומו או העדרו של היתר בנייה תקף לבין אחריותו של המזמין לליקויי הבניה ושאלת אשמו התורם.

העובדות שניסה המערער להוכיח סותרות את האמור בכתב האישום. הדגיש הפרקליט כי לא היה מדובר בירייה בודדת אלא בירי משולח כל רסן המעיד על אדישות לפגיעה בחיי אדם. כן הדגיש את הפגיעות הקשות שנגרמו כתוצאה ממעשי המערער, שבאו לידי ביטוי בתסקירי הנפגעים שהוגשו. לבסוף ציין כי העונש שהוטל מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

במשך שנים רבות יצרה העירייה מצג כלפי טירת הכרך בע"מ, לפיו יש בכוונתה לממש את התחייבויותיה כלפי האפוטרופוס, שטירת הכרך בע"מ באה בנעליו. עובר להגשת התובענה לא העלתה העירייה כל טענה, שלפיה לא הסכימה להמחאת זכויותיו של האפוטרופוס לטירת הכרך בע"מ, ולפיכך היא מנועה מלטעון זאת. טענות המשיבות נדחו אפוא בשעתו, במה שנוגע לבקשה לסילוק התובענה על הסף.

מהתסקיר שהוגש עלתה חוות דעת חיובית, וצוין שאין לעורר עבר פלילי. בעקבות זאת בוטל "מעצר הבית" של העורר ונקבע כי הוא יוכל לחזור למגוריו בירושלים לצורך לימודים.