בין השאר נקבע כי באשר לקצבת הנכות של הבעל מגיל 67 והלאה, יש לקבוע כי דינה שונה מהמובא עד כה, וכי מגיל 67 והלאה הבעל יעביר לאישה את חלקה היחסי אף מתוך הקצבה הרפואית שהוא מקבל מקרן מקפת.

בין השאר נקבע כי באשר לגובה הכתובה, בית הדין אינו מקבל את תביעת האישה לגביית כתובה בסך 42,000 ש''ח, שהרי בכגון זה נפסק ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולשיטת השו"ע (אבן העזר סימן סו סעיף ו) מדובר בסך השווה ל 120 גרם כסף (ע"פ שיטת החזון איש), ואף לשיטת הרמ"א שם מדובר בסך הגבוה פי 8, דהיינו 960 גרם כסף, כאשר אף לשיטה זו מדובר לכל היותר בכמה אלפי שקלים חדשים.

לאור התנהגות הבעל ואי שיתוף הפעולה הכנה מצדו בעניין המכירה וע"מ שלא יצא חוטא נשכר היה מקום לכאורא לחייבו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים עבור מגוריו בחלקה של האישה ממועד סידור הגט ועד לפינוי הדירה, אולם מכיון שלא ברור מאיזה תאריך במדויק לא שיתף פעולה במכירה ובנוסף, הבעל רק הודה במקצת בעניין זה על כן נסתפק בחיובו לשלם לאישה דמי שכירות ראויים החל מיום הגשת התביעה ועד ליום פינוי הדירה בפועל ע"י הבעל.

בעניין הכתובה, לדעת הרוב: האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים.

נראה לנו כי יש בסיס לטענת המבקשת כי מדובר ב"פסיקתא טכנית". נכון כי בהסכם הגירושין לא נאמר במפורש כי למבקשת זכות נשיה ישירה כלפי המשיב בקשר להתחייבותו לשלם את המשכנתא למוסד הבנקאי, אך זכות זו קיימת מניה וביה.

בהיעדר תגובת האישה לתביעה זו למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית הדין ולאחר העיון בחומר שבתיק, החליט בית הדין לקבל עקרונית תביעה זו.

הטענה שלאישה מגיע מדור מכוח חיוב הבעל במזונות אין לה רלוונטיות לאחר פסק הדין לחיוב הצדדים בגט.

בין השאר נקבע כי יש לפסוק שהבעל ישלם לאישה עם הגירושין סכום כסף שבו ניתן לקנות 2904 גרם כסף.