ההלכה הפסוקה הקנתה לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליתן סעד של הרמת מסך בנסיבות בהן הוכח כי קיימות ראיות עובדתיות לקיומה של זהות כמעט מוחלטת בין החברה החייבת לחברה אחרת הקשורה אליה במסגרת "אשכול חברות".

מקום שמדובר במשכון על זכויות חוזיות של המוכרים להירשם כבעלי הזכויות בדירה, רישום הזכויות על הנכס מתנהל בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, ותוצאת מימוש המשכון על הזכויות החוזיות ביחס לנכס תוביל לרישום עסקה במשמעות דיבור זה בחוק המקרקעין, כלומר- הקניית זכויות קנייניות על הנכס, כגון בעלות או חכירה לדורות, הרי שיחול הכלל לפיו לא ניתן מלכתחילה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש משכון על זכויות חוזיות ביחס לנכס כדרך מימוש משכנתה. 

הכרעתו של רשם ההוצאה לפועל איננה מקימה מעשה בית-דין מכוחו של "השתק עילה" אולם היא כן מקימה "השתק פלוגתא", אשר מונע הגשת בקשות חוזרות ונשנות למשל בטענת "פרעתי". 

קיימת חשיבות רבה לדיון בתוקפה של מסירת האזהרה לחייב, מאחר ובמידה ויקבע כי מסירת האזהרה בוצעה שלא כדין, צו עיכוב היציאה בטל מעיקרו הואיל ובהתאם לסעיף 81א1(ה)(2) לחוק, לא ניתן לנקוט בהליכים בטרם מסירת אזהרה ולכן יכול והצו הוצאה בחוסר סמכות.

נראה כי תרופתו של צד הטוען לחוסר סמכות עניינית, בפניה לבית המשפט המוסמך לקבלת סעד הצהרתי או בהליך ערעורי כנגד פסק הדין הפגום.

תכלית החקיקה של סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל נועדה לאזן בין האינטרס של הזוכה לרדת לנכסי החייב אם איננו פורע את החוב, לבין עניינו של החייב שיישארו בידיו מיטלטלין מינימאליים שבאמצעותם יוכל לנהל את חייו בצמצום המתבקש ממצבו הכלכלי.

כאשר הזוכה מממש זכותו לביצוע בחלוף תקופת זמן כה ארוכה, התנהגות זו מעלה שאלת שיהוי ושאלת ויתור. שאלת השיהוי במימוש זכות התביעה למעשה תלויה בשתי שאלות: האם הזוכה ויתר על תביעתו ובשאלה האם השיהוי הסב נזק לצד האחר.

דווקא טענתו של החייב בסיכומיו לפיה המדובר בזוכה החולה "במחלת נפש, אשר לא זוכרת כנראה מה היה", היא היא המטילה של החייב חובת הוכחה מוגברת שהרי החייב ידע על מצבה הנפשי של הזוכה ושומה היה עליו, לאשר הסכמות ביניהם בפני בית הדין ובפרט לאחר שתביעותיו להפחתת המזונות נדחו ולכל הפחות להעלותן על הכתב; העובדה שלא עשה כן אך מלמדת שהסכמה מצד הזוכה להפחתת המזונות לא ניתנה, כפי עדותה.

לשכת ההוצאה לפועל אינה ערכאת פשיטת הרגל! לו חפץ המחוקק לקבוע, כי כל מי אשר נדחה בערכאת פשיטת הרגל, יופטר מפירעון חובו, היה מן הסתם מביע אמירה ברורה במסגרת החוק.

לא הוכח כי הזוכה משכה הכספים מהחשבון, ככל והיה בכך כדי להשפיע על הקביעה כי אינה זכאית לאכיפת סעיף 9 להסכם, בגין כך. זאת היות וקביעת סעיף 9 ברורה, חלוקת סכומים שווה בשווה, ולרשם ההוצל"פ אין אלא את שנקבע בפסק הדין ואין בסמכותו להוסיף עליו או להחסיר ממנו. על כן ככל ולחייב טענות באשר לחובת השבת הכספים על ידי הזוכה או הפרת ההסכם או הכשלתו או כל טענה אחרת כיוצא בכך היה עליו לפנות בהליך המתאים בפני הערכאה המוסמכת ככל ולו עילה לעשות כן.