על דרך הכלל אין זה מסמכותו של רשם ההוצל"פ לבחון האם "הסכם" הופר או קוים על ידי צדדים ועניין זה מקומו להבחן בבית משפט, אך לשם כך צריכים להתמלא שני תנאים מצטברים: האחד – פסק הדין חדל מלהתקיים על פי אותו הסכם והשני כי מתעוררת טענה בדבר הפרת ההסכם.

ישנה אבחנה בין תושב חוץ, אשר הינו עובר אורח בארץ (כגון תייר) לבין תושב חוץ, שהינו ישראלי, אשר התחייב בהתחייבות כלשהי בישראל.

סמכות רשם ההוצאה לפועל הינה לבצע את פסק הדין על פי פשוטו של ענין, בפרשנות פשוטה וברורה בלבד, אשר איננה מוסיפה ואיננה גורעת מאומה על הוראות פסק הדין.

סוף דבר - אני מקבלת את בקשת החייבת ומורה על סגירת תיק  ההוצאה לפועל כנגדה. בנסיבות שפורטו בהרחבה בהחלטתי  לעיל, אני סבורה כי יש מקום לתת ביטוי לכך שהזוכה עמד על התנגדותו ולא פעל לסגירת התיק גם לאחר הגשת בקשת החייבת, הוא זה שהתעקש לקיים דיון, ביקש לדחות את הדיון שנקבע ולא טרח להתייצב למועד הנדחה, ולאור התנהלותו החריגה בתיק זה, ראוי יהיה להשית על הזוכה הוצאות  מוגברות לטובת החייבת בשיעור של 20,000 ש"ח. 

לאחר שדחיתי את כלל טענות החייבים נותרה הטענה ביחס לזכאותם לדיור חלוף. אמנם עסקינן בהסכם הלוואה משנת 2002 ותיקון 29 לחוק ההוצל"פ אינו חל על הסכם משכון שנחתם לפני ה-16/5/09, אולם משהועלתה טענת החייבים כי מעולם לא הוסברה להם משמעות הויתור הרי שיש מקום לדון בטענה זו, בייחוד נוכח מטרתו הסוציאלית של התיקון לחוק. אמנם, לפני התיקון לחוק הועברה טענה מעין זו לדיון בביהמ"ש אולם כיום, משהקנה המחוקק את הסמכות לרשם ההוצל"פ לדון בטענה מעין זו הרי שאיני רואה מקום להבחין בשאלת הסמכות. 

מול זכותה של החייבת לתבוע את פרעון השטר ניצב "מחסום", בדמות צו העיקול, שנמסר לידי צד ג', קודם שנפרע השיק. השיק אמנם נמסר ע"י צד ג' לחייבת , אולם החוב הגלום בו איננו פוקע, עד לפרעונו בפועל. מבהיר ביהמ"ש, בענין ולך : "ה'מחסום המשפטי' ננעל, איפוא, על כספי השטר הנדון מרגע שהגיע צו העיקול אל משרדי המערער, שהרי אין ספק כי העברת הכספים לידי החייבים עצמם היא היא הפעולה שצו העיקול בא למנוע, ומכאן ש'אינה מתיישבת עם מהותו של סעד העיקול ותסכל את מטרתו'".בנסיבות העניין, צד ג' יכול היה לפעול לביטול ההמחאה על מנת למנוע את פירעונה ובמקביל לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה למתן הוראות מה ייעשה בסכום.  

מעבר לכך, החוב בתיק לא נפרע על ידי השיק שנשלח כנטען ולא על ידי כספים ששילם החייב אלא על ידי פעולות יזומות מצד הזוכה לגביית החוב בתיק, ויש לתת לכך משנה חיזוק לחובת החייב.

הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה היא שבמסגרת טענת 'פרעתי' ניתן להוכיח גם טענת קיזוז; נהוג להבחין בין זכות קיזוז קיימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב. זכות קיזוז קיימת תגובש גם כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהיתה בין הזוכה לחייב. והכוונה היא לפסק דין שניתן לטובת אותו חייב נגד אותו זוכה. וכך, זוכה שניתן נגדו פסק דין לטובת חייבו זכאי לשלוח לחייב הודעת קיזוז ולהקטין בכך את החוב שהחייב חב לזוכה.