משהנחה זו לא מומשה היה על הזוכה/ב"כ הזוכה להתחיל בנקיטת הליכים לקידום גביית החוב ולא "לישון" על זכויותיו ולסמוך אך על דברי החייב, שכטענתה, אינם אמינים; הורע מצבו של החייב בכך שהחוב גדל בסכום של כ- 10,000 ₪ בשל הריבית וההצמדות, אך יחד עם זאת לא הוכח על ידי החייב, כי הזוכה ויתר על מימוש זכותו. החייב לא הרים הנטל להוכיח כי באותה תקופה הזוכה כלל לא היה בעל עניין בחוב וכי אי נקיטת ההליכים נבעה מוויתור.

פסק הדין חייב את החייבת לשלם לזוכה סכומים שונים אך פסק הדין לא פירט אופן התשלום או נתן התייחסות לאופן פירעון הסכומים שנפסקו בפסק הדין, אם כי בעיני אין שום מניעה ואף הגיוני כי הצדדים יסכמו ביניהם אופן תשלום סכום הפיצויים ע"י שחרור הפוליסות לזוכה; הכספים שולמו לזוכה על ידי החייבת מכיסה או מחשבונה ישירות לזוכה למעט סכום פיצויי הפיטורים שהיו מופקדים בתוך פוליסות ביטוח מנהלים על שם החייבת אצל חברת כלל.

מסגרת דיון בטענת "פרעתי" מוגבלת לטענות החייבים לפיהן  מילאו אחר פסק הדין או אין הם חייבים עוד למלא אחריו. "....  ונתבע המתגונן בטענת "פרעתי" הוא בבחינת  המוציא מחברו", שכן  חוב שלא נפרע שריר וקיים. נטל השכנוע להוכחת הפירעון הוא על הנתבע, ואם לא הוכחה טענתו כדבעי, הנתבע חב.

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפירעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ; הזוכה לא פעל כשורה, ואולם אין המדובר בהתנהלות שנעשתה בכוונה ובזדון כפי שפעלה צד ג', כי אם במחדלים אשר נעשו בתום לב, ומשכך אני מוצאת לנכון להשית על הזוכה אשר הינו גוף ציבורי,  הוצאות בשיעור מופחת ביחס להיקף ההליך שהתנהל בפני, ומחייבת את הזוכה לשלם לחייב הוצאות בסכום כולל של 2,500 ₪.

נטל השכנוע בהליכי חיוב לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ מוטל על הזוכה, אך לאחר שהזוכה מראה כי צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ ולא העבירם למנהל לשכת ההוצל"פ, עובר לצד השלישי נטל הוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס למנהל לשכת ההוצל"פ.

צד ג' לא מילא אחר חובותיו וכן לא מילא אחר ההוראות המפורשות שניתנו בצווי העיקול. מעבר לכך עולה, כי צד ג' מסר תגובתו, בכל הנוגע לצו העיקול הראשון, אשר לא תאמה המצב בפועל, שכן צד ג' אכן קיבל לידיו את החלטת המימוש במועד, וכך עולה מתושבתו הראשונה לצו  - לכן טענתו לפיה העביר הכספים בהעדר צו מימוש ועל מנת שלא לעכב הטיפול בתיק - נדחית.

החייב הגיע לגיל פנסיה וזכאי הוא לקבלת הכספים מצד ג' – אך מבחירתו שלו אינו עותר לקבלתם על דרך של קצבה או על דרך אחרת, אך אין בכך כדי לשלול את העובדה, כי אין עוד הכספים "משוריינים" על ידי הוראת החוק.

תשומת לב החייב כי עליו לגשת למדור יישום ולהודיע על ביצוע התשלום במועד לרבות המצאת אסמכתה.

הליכי ההוצאה לפועל נועדו לאכוף את החיובים הטמונים בפסק הדין וההוצאה לפועל איננה ערכאת ערעור וחובתה היא לאכוף פסק דין בין אם הוא נכון ומדויק ובין אם הוא שגוי; תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו. רשם ההוצאה לפועל אינו מתחקה אחר מידת הצדק שבמעשה השיפוטי אותו הוא מתבקש לבצע ואינו סוטה ממילותיו הברורות, ובכך מבטיח הוא תקינות פעולתה של מערכת השיפוט.