במקרה והדירה עשויה לשכר, דהיינו שהיא עומדת להשכרה, ודרכו של זה שנכנס לדור בה לשכור לעצמו דירה. במקרה שכזה הוא חייב בתשלום דמי שכירות כדין "זה נהנה וזה חסר" כלשון הגמרא.

בהיעדר תגובת האישה לתביעה זו למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית הדין ולאחר העיון בחומר שבתיק, החליט בית הדין לקבל עקרונית תביעה זו.

בשלב זה בית הדין מותיר על כנה את פסיקת המזונות האחרונה. חיוב המזונות האמור הינו זמני ולמשך ששה חודשים מהיום. במידה והבעל יעזוב את הדירה (ויותיר את ההכרעה הרכושית על הבית לבית המשפט בו מתנהל תיק הרכוש), בית הדין יפטור את הבעל ממזונות האישה וכן מכל ההוצאות השוטפות של הבית. בית הדין יאות לשמוע גם הצעה אלטרנטיבית לתשלום דמי שכירות נאותים לאישה, עד לעת הגירושין או עד להחלטה אחרת של בית הדין בעניין הגירושין בהתאם לשיקול דעת בית הדין, ובמידה ותתקבל על דעתו, בית הדין יפעל כאמור.

ישנה בעיתיות בהתנהלותו של הבעל המפצל את תביעותיו בין בית-הדין ובין בית-המשפט מתוך מגמה ברורה להשיג בפיצול את "המיטב והמרב". בית-הדין שהעדר גורף של פירוט רכוש כשהוא מלווה בפיצול התביעה הרכושית בין בית-המשפט ובין בית-הדין יוצר תמונה ברורה וחדה של כריכה שאינה כנה - הסמכות בתביעה הרכושית אינה נתונה לבית-הדין.