הסמכות לדון בכל הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין כל עוד העניין כרוך בגירושין, בין אם נכרך על-ידי תובע הגירושין ובין אם נכרך על-ידי הצד שכנגד, יהא לבית-הדין סמכות שיפוט ייחודית בעניינים אלו.

בית-הדין מביע משאלה כי הצדדים – האב עורך-דין והאם רופאה מומחית – יתעשתו ויגיעו להסכם מושכל בכל העניינים השנויים במחלוקת ביניהם, ובמיוחד בכל הקשור למשמורת הקטין והסדרי ביקוריו בישראל ומחוץ לישראל. בית-הדין סבור כי הדבר אפשרי ומחוייב המציאות. כל אפשרות אחרת תגרור את הצדדים ואת הבן הקטין לסבך של בעיות מורכבות, וחובה על ההורים להימנע מכך. עוד נראה לנו כרצוי וחשוב, לטובת הילד ולטובת שני ההורים כאחד, כי יתקיים דיון בהקדם בעתירה שהגישה האישה לבג"ץ, ותינתן בה הכרעה לכאן או לכאן.

האם אינה יכולה לוותר על זכויות של הילדים, גם אם היא זו שהשיגה זכויות אלה בעבורם. מי גובר על מי "חוק יחסי ממון" או "חוק הירושה"?.

טענת המתנגד, הוא והמנוח הכירו לפני כתשע שנים באתר הכרויות באינטרנט. לאחר שניהלו קשר רומנטי במשך חמש שנים, קיימו משק בית משותף. פרשנות לגיטימית של הביטוי "איש ואישה" מאפשרת רק מסקנה אחת: זכר ונקבה. כל פרשנות אחרת נראית מאולצת.

אין ספק כי עיקרו של הסכם גירושין הוא גירושין וממון, ומיד עם סידור הגט מתבצע חלקו העיקרי של ההסכם. ומשכך כמעט שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, אלא אם כן היתה הטעיה של אחד הצדדים בזמן עריכת ההסכם.

והנה אף שזה ודאי עבירה גדולה מאוד לבצע הפלה אף במקום שהבעל בגד בה אולם אין זה סיבה להפסידה כתובתה.

התובע בראשית תביעתו כרך אף את המשמורת והמזונות, בזמן שידע שהנתבעת כבר הקדימה והגישה תביעה בבית המשפט למזונות ומשמורת ורק לאחר שהנתבעת הגישה לבית הדין בקשה דחופה לדחיית סמכות בית הדין בנושאים הכרוכים, הגיב התובע כי הוא מותיר רק את כריכת הרכוש היות שבסוגיה זו האישה לא הגישה תביעה לבית המשפט. התנהלות התובע מוכיחה שכל מטרתו לחטוף סמכות במה שעוד נותר.

חובתו של דיין ושופט לעשות כפי ראות עיניו, כפי שחוש הצדק מורה לו לעשות, כמו כן אין ספק שבנושא זה של משמורת והסדרי ראייה של קטינים אין ביכולתם של בית הדין או בית המשפט לברר המצב לאשורו בעצמם ולכן ממנה בית הדין הרבני את עובדי לשכת הרווחה ו/או לפעמים מפנה לבדיקה למסוגלות הורית שיחקרו בעצמם מהו המצב האמיתי. הורה שגורם במעשיו או במחדליו לניתוק הקשר עם ההורה השני, ספק אם יוכל להיות הורה משמורן שהרי יש פגם חמור במסוגלותו ההורית.

התבטאותה וכעסה של האישה יוצרים רושם שלא מתחברים עם רגשותיה, וכפי שאין חיבור לכעס קשה לראות יחס חיובי לבעל. בית הדין הרבני משוכנע שפני האישה לגירושין, ובאה עליו בעקיפין בבקשתה לשלום בית, שאינה אלא מן השפה ולחוץ, על-מנת לתפוס את הבעל כבן ערובה למאוויה לקבל רכוש וכספים שלא מגיעים לה מן הדין.