היות ותחולת הסכם הגירושין הינה מיום הגירושין בפועל על-ידי הליך סידור הגט והיות והצדדים עדיין לא נתגרשו אין מקום לתבוע אכיפת הסכם הגירושין כל עוד לא בוצעו הגירושין בפועל הן על-פי הדין והן על-פי חוק יחסי ממון 1973.

לבית-הדין אין ברירה אלא לקבוע כי אין פני האישה לשלום, ולמסקנה המתבקשת מכך כי יש לדחות את תביעת האישה לשלום בית, וכפועל יוצא מכך, אין לחייב את הבעל במזונותיה.לאור הנ"ל ולאור הפירוד הארוך (שנתיים וחצי), יש מקום לחיוב האישה בגט, כדין בן זוג המעגן את זולתו ללא סיבה מוצדקת המקובלת על בית הדין. בית הדין פונה לאישה לקיים החלטה זו לאלתר, ללא שהיות או עיכובים נוספים.

בית-הדין פוסק בתורת פשרה סכום של 35,000 ש"ח שהוא אמדנא שסכום הנזק הכרוך בו הרבה מעבר לסכום הזה. מה עוד, שיש לבית-הדין אומדנא שאכן התובע הוא זה שגרם את הנזק לנתבע ונהפך למוגבל אפילו חלקית ולפיכך מחייבו בסכום זה שהוא בפועל רק חלק מהנזק ומהוצאות הריפוי וכל המסתעף מכך.

לאור התירוצים השונים המובאים בפוסקים ולשם פשרה בין שיטותיהם, בית-הדין מחליט על הפחתת חיובו של האב בדמי מזונות בנו מ- 1500 ש"ח לחודש ל- 800 ש"ח לחודש.

אין זו דרכה של תורה להטיל רפש ובוץ על התובע שהרי ברור שתביעתו היתה על-פי חוזה שנחתם בידים נקיות ואין בכל הטעות שטענו בכדי לפוטרם  מלהידבר עימו. בית-הדין מודה לעובדה שהאיחור במתן פסק-הדין הוא מעבר לזמן הראוי, ומצפה מהתובעים ומהנהלת בית-הכנסת לבוא לקראת הנתבעים בפשרה.

האישה כבר קיבלה על עצמה בפועל את הסמכות הנלווית לבית הדין הרבני לדון ולהחליט בענין, ואינה יכולה לחזור בה מקבלת הסמכות הנלווית ובפרט לאחר שניתנה החלטה בבקשתה.

נחלקו הדעות בבית הדין. בית הדין מחייב את הבעל לשלם לאישה עבור כתובתה.

כל אחד מהצדדים תובע לעצמו את משמורת הילדים וכל אחד מתנגד למשמורת משותפת. שני ההורים "חוטאים בילד", שתית רעל גם אם היא בשוגג, הרי היא ממיתה. שני ההורים הם "מלח הארץ", שניהם בעלי מסוגלות הורית תקינה – אשר במאבקם מקריבים את ילדיהם, בית הדין קורא לשני הצדדים: "אל תחטאו בילד". על ההורים לידע כי להם חובות כלפי הילדים ואין הילדים בחזקת נכס שיש להורים זכויות בו.

האישה הודתה "שעשתה מעשים שאינם יאים לבנות ישראל". אנו מוצאים לנכון להתייחס לטענת האישה, ולפיה, אין לראות במעשיה מעשי כיעור - על השלכותיהם ההלכתיות, לנוכח אורח חייהם "המודרני והפתוח", אנו סבורים שזו טענה מופרכת ואף מסוכנת ודוחים אותה בתקיפות. גם נשים נשואות שאינן שומרות תורה ומצוות - ואפילו יהיו ליברליות ומתירניות, אינם יוצאות לבלות "סופי שבוע" עם גבר זר. כך נהגו אולי בסדום ועמורה!