על-פי הנימוקים שלהלן: האחד, כי יש לשלול את זכות האישה לכתובתה בשל כך שהיא נחשבת על פי דין ל'עוברת על דת'. והשני, כי האישה היא מורדת, ומדין מורדת יש להפסידה מכתובתה – פטור הגרוש לשלם לגרושתו כתובה ותוספת כתובתה. 

מצד אחד ניתן לומר, שהסמכות של בית-המשפט נקנית עם הגשת ההליך, והעובדה שבעל דין פעל שלא בתום לב בהגשתו, אינה משמיטה את הסמכות של בית-המשפט. מצד שני ניתן לומר, וכך מחליט בית-הדין, כי חובת תום הלב אשר שולטת על כל ענפי המשפט, מחייבת את המסקנה כי אף אם תיאורטית יש סמכות פנימית של בית-המשפט לדון בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, מוסמך בית-הדין הרבני, שלא ליתן נפקות לאותה סמכות, כאשר בפניו תביעת גירושין כרוכה שהוגשה כדין ובכנות. במילים אחרות, אף אם נאמר כי בעיקרון התקנות לעניין סכסוך הינן בנות-תוקף, הרי שיש ללמוד מן הנסיבות הקשורות להגשת הבקשה לישוב סכסוך, שהיא הוגשה בחוסר תום לב באופן היורד לשורש הסמכות של בית-המשפט. כתוצאה מכך יש לקבוע, כי בית-הדין מוסמך לדון בענייני המזונות והרכוש שנכרכו בכנות וכדין בתביעת גירושין כנה. 

ניתן לקבל חוזרת ליהדות אף בלא שתטבול ותקבל דברי חברות כמובא ברמ"א, לאור הצהרתה כי אינה שומרת מצוות כלל ואינה מעוניינת לנהוג בדרך זו. ונראה כי למרות כל זאת יש לקבלה חזרה ליהדות, כדי שתוכל להינשא לבחור יהודי ותזנח את דרך האיסלם. 

המבקשת הופיעה בפני חוקר יהדות אשר קבע כי לאור הנתונים שהוצגו לפניו ניכר שהמבקשת יהודיה. גם אביה הוא יהודי. לאור האמור לעיל, יש לקבל את המבקשת חזרה ליהדות (ללא גיור) אף שאינה מקבלת דברי חברות בפני בית הדין. כמו כן, בית הדין מאשר את יהדותה של המבקשת, והיא רשאית להינשא כדת משה וישראל, לבר מכהן.

המבקשת עצמה נתנה הסכמתה לסמכות בית-הדין בכתב ובעל-פה, הן בהגשת תביעה לבית-הדין והן בטענות שהעלתה בדיון. לא יתכן שבעל הדין מכפיף עצמו לסמכות בית-הדין רק אם ההכרעה הסופית תיטב עימו. הדבר נגוע בחוסר תום-לב והעדר נקיון כפיים ולפיכך האישה מנועה ומושתקת מלהעלות טענות בשאר לגובה דמי המזונות.

מכוח דיני דמלכותא זכאי המלמד להטבות שאותן הוא תובע. הנוהג במוסדות רשת "אל המעיין" לשלם משכורות על-פי הקובע במשרד החינוך. על הנתבע לשלם לתובע עבור דמי הבראה הקובע בהסכם הקיבוצי הכללי וכן דמי חופשת מחלה כפי הקובע בחוק דמי מחלה. נדחתה התביעה לתשלום משכורת 13.

לאור העובדה שהצדדים חיו יחד תקופה קצרה בלבד, והם כבר חיים בנפרד קרוב לשנתיים, ובהתחשב בנימוקים שנכתבו בפסק הדין הנ"ל, בית הדין סבור כי הצדק הוא עם , ויש להטיל על הבעל צווי הגבלה כפי שמתיר החוק. נפסק כי מוציאים נגד הבעל צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה. תוקף הצו הוא לתקופה של שלושה חודשים, אולם צו ההגבלה יפקע עם סידור הגט.

מכיוון שבית-הדין השתכנע במקרה דידן שאכן הבעל רעה בשדות אחרים ובגד באשתו ובייחוד לנתבע המגדיר עצמו כאדם חרדי, מחליט בית-הדין לחייב את הבעל במתן גט לאשתו ולשלם לה את כתובתה ותוספת כתובתה ואין צורך בהתראה. לדעת המיעוט יש לדחות תביעת הגירושין של האישה וכן יש לפטור הבעל מתשלום כתובת האישה.

תביעת גירושין נפתחה עקב אלימות פיזית, הוסכם על ניסיון לשלום בית וטיפול פסיכולוגי לבעל. הבעל מציג מודעה בה הוא מודיע כי נאלץ לחתום על ההסכם, משום שאשתו אינה מוכנה לחזור לשלום בית מבלי חתימתו על ההסכם, והיות והוא מצוי במצוקה, משום שחפץ בשלום בית עם אשתו בכל מחיר, הוא חתם על ההסכם מאונסו. בעניין זה הקביעה היא חד משמעית - המודעה אינה מבטלת את ההסכם!

ייאלצו המבקשים להגיש בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה. סגן נשיא של בית המשפט, יפנה בהתאם להוראות החוק, לקבלת חוות דעת מאת בית הדין הרבני הגדול. לאחר מכן, יפנה סגן נשיא של בית המשפט לענייני משפחה את בני הזוג לסידור גט בבית הדין הרבני. אז, ורק אז, יסודר הגט והמבקשים יהיו פנויים להינשא לאחרים.