האישה עומדת על דרישתה להתגרש. מנגד, הבעל מתנגד לגירושין ונחוש בדעתו להמשיך ולנסות שלום בית. בית הדין מחייב את הבעל לתת גט לאשתו, דרישת הבעל לשלום בית נדחית בגין חוסר כנות.

ההסכם אינו אלא פיקציה ונחתם למראית עין, וכי כל מטרתו הברחת כספי הנתבע פלוני מנושיו באמצעות הסכם זה. לטענת התובע, ההסכם הוצא במרמה תוך שימוש לרעה בהליכי בית הדין והטעייתו וכן נוגד את תקנת הציבור. ניתן בזאת פסק דין לביטול פסק הדין לאישור הסכם הגירושין שניתן.

לבית הדין הרבני סמכות נמשכת לאחר הגט רק בנסיבות מיוחדות, כגון ביטול פסק דין אשר נמצא פגם בכריתתו, אך בקשה לאכיפת הסכם בגין הפרה נטענת, איננה בסמכות בית הדין.

טענה כי אין לבית הדין סמכות נלווית או סמכות מקורית לדון בבקשה, שכן הבקשה היא לביצוע בעין של הסכם הגירושין ולאכיפתו, ולא לביטול פסק הדין מחמת פגם בכריתתו. פסק דין המאשר הסכם גירושין שונה מבחינה מסויימת מפסק דין "רגיל", שכן הוא מורכב משני חלקים. החלק ההסכמי - ההסכם שבין בעלי הדין, והחלק השיפוטי - החלטת בית הדין אשר נתן להסכם תוקף של פסק דין. כעיקרון, פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים כמוהו ככל פסק-דין אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון.

בין הצדדים קיימת הסכמה להתגרש. הבעל טען נגד אשתו שהיא חיה עם גבר זר והאישה הודתה בכך ונאסרה לבעל ולבועל. הבעל מבקש לעכב את סידור הגט עד לאחר סיום ההליכים הרכושיים. לעומתו, האישה תובעת להתגרש לאלתר. עמדת בית הדין שיש חובה להתגרש.

האם עברה להתגורר בכפר יחזקאל ליד אמה, כל נסיעה היא כשעה כ – 50 ק"מ בכל כיוון.

האישה נמצאת עם איש אחר עד היום ממש ואף היתה עם איש נוסף בעבר. הבעל הגיש התכתבות של האנשים הנ"ל עם האישה המגלים ומעידים על הדבר. האישה מודה בדבר, ומודעת לכך שהיא אסורה עליהם. הבעל טוען שהאישה נמצאת עם האיש הנוכחי כל העת. בית הדין הרבני הבהיר לצדדים כי לא ניתן לסדר גט על-פי ההלכה באם גרים הצדדים באותה דירה. הבעל טען כי האישה רעתה בשדות זרים והרסה את הבית, ואין זה מוצדק שהוא יעזוב את הבית.