דברי האישה אינם מתיישבים עם דבריה שהיא מאוהבת בבעלה ומעוניינת בשלום-בית , שכן הטענה היא כי היא מאוהבת יותר ברכושו המופלג ואם תקבל את זכויותיה תוותר על בעלה. למרות שאין עילה לחיוב האישה בגט יש להמליץ לנהל מו"מ על עתידם המשותף כך שיוכלו להגיע להסכמה נבונה באשר לעתידם.

הבעל נקט באלימות מינית כלפי אשתו. לבעל דין עובר על דת. קיים בסיס הלכתי לחייב ואף לכופו בגט. הבעל מונע כל ענייני אישות מהאישה בשל היותו אסיר. הבעל מסכים להתגרש ובית-הדין מתרשם שסירובו למתן גט נובע ממניעי נקמה. בית-הדין לא יהסס להעלות את דרגת החיוב לכפיה על כל המשתמע מכך באם ימשיך לאמלל את האישה.

מכיוון שתביעתו לשלום אינה כנה יש לפסוק כי על הצדדים להתגרש זה מזה ועליהם לנהל משא ומתן לעריכת הסכם גירושין ביניהם שיהיה מקובל על שני הצדדדים. על האישה לפתוח תיק לסידור גט.

אישה אשר יש לה קשרים עם איזה זרה דינה כדין בעל "רועה זונות" אשר מחייבים את הבעל לגרש אולם במקרה הנדון האישה מעוניינת לקבל את גיטה.

יש יותר מרגליים לדבר התנהגות האישה כפי שנראתה בתמונות, הם לפחות עוברת על דת ויש מקום לומר שהדבר גובל אף בכיעור. זאת ועוד, האישה הוחזקה שקרנית בבית-הדין שכן הכחישה דבר הנשיקות ולבסוף הודתה. לזאת יש לצרף שהאישה חתמה על הסכם גירושין שאושר בבית-המשפט, דבר המעיד על חוסר תום-לב בתביעתה לשלום בית בנסיבות אלה.

במקרה שלפנינו המבקשת הציגה כתובה מנישואיה שנישאה כדת משה וישראל. בתה ובנה האחר נישאו כדת משה וישראל. היא הצהירה כי עשתה ברית לבנה והתקבלה עדות שהוא שומר מצוות. בית הדין כבר אישר את יהודות בתה. לאור זאת כל החלטוה המאשרת יהדותה עומדת בתוקפה.

אין זו דרכה של תורה להטיל רפש ובוץ על התובע שהרי ברור שתביעתו היתה על-פי חוזה שנחתם בידים נקיות ואין בכל הטעות שטענו בכדי לפוטרם  מלהידבר עימו. בית-הדין מודה לעובדה שהאיחור במתן פסק-הדין הוא מעבר לזמן הראוי, ומצפה מהתובעים ומהנהלת בית-הכנסת לבוא לקראת הנתבעים בפשרה.

מכוח דיני דמלכותא זכאי המלמד להטבות שאותן הוא תובע. הנוהג במוסדות רשת "אל המעיין" לשלם משכורות על-פי הקובע במשרד החינוך. על הנתבע לשלם לתובע עבור דמי הבראה הקובע בהסכם הקיבוצי הכללי וכן דמי חופשת מחלה כפי הקובע בחוק דמי מחלה. נדחתה התביעה לתשלום משכורת 13.

כידוע וכמקובל, מאתיים זקוקים נקבעו בחלוקת דלהלן: מאה זקוקים כנגד הנדוניא שהכניסנה לו ומאה זקוקים כתוספת שמוסיף לה.

במקום בו קיים מראש חיוב ודאי, לא ניתן יהיה להכשיר תוספת תשלום שמתרבה לפי זמן. האמצעי הכספי היחיד שיש בידי בית-הדין לזרז את בעל החוב לשלם חובו הוא על-ידי הטלת קנס חד-פעמי משמשעותי על החייב ולאחר התראה. על בית-הדין החובה להורות להוצאה לפועל לבטל את כל תוספות הריבית שהוסיפו על חוב המזונות של הבעל.

ניצול האפשרות לתבוע ולדון בשתי ערכאות נפרדות על מנת להשיג זכויות רכושיות יתרות שאינם מגיעות לפי אף אחת מגישות המשפט השונות, משפט התורה והמשפט האזרחי, אינן צודקות לא מבחינה הלכתית, מוסרית ואף לא מבחינה חוקית.