נדרש גילוי דעת מפורש להתגרש בכדי שנראה כאן חוב הכתובה ככזה העומד לפני גביה. אין די בחיוב הלכתי כנגד הבעל שמחייב אותו במתן גט אלא נדרשת תביעה ורצון לביצוע הגירושין בפועל.

נקבע כי התובע חייב לשלם לנתבעת פיצויי פיטורין על-פי חוקי העבודה ולפי הנתונים שאינם מוטלים בספק. באשר לתביעות הנוספות בית-הדין אינו רואה לנכון לחייב את הנתבע מן הדין. בית-הדין ממליץ לנתבע לשלם לנתבעת 1000 ש"ח נוספים כדי לצאת ידי לפנים משורת הדין.

אם הסכום המדובר הוא בלתי צפוי להיות מושג באופן סביר במהלך החיים [ולא כתובה בסכום המספיק למחיה של שנה אחת, שזה נאמר על עיקר הכתובה או מאתיים זקוקים בלא תוספת כתובה]. במקרה זה אין כלל כתובה מוגזמת, והטוען על כתובה מוגזמת עליו נטל ההוכחה.

בשלושה מקרים האישה מפסידה את כתובתה ע"י מעשיה: אישה שמזנה, עוברת על דת לאחר התראה, עושה מעשה מכוער. אף במקום שהאישה עשתה מעשה מכוער, אם "ברור" לנו שלא זינתה - לא יוצר הפסד כתובה.

מובא בהלכה כי כתיבת הפרוטוקול היא הקובעת והיא המחייבת, בדומה לכך נפסק בבתי המשפט כי פרוטוקול לא חתום המבטא הסכמה לבוררות, הריהו הסכם בוררות מחייב. בא כח התובע מסתמך על תקנות הירושה, אשר לטענתו מחייבות גם את בית הדין. מאידך היורשת תיטען טענה של שיהוי.

מאחר והיא מוחזקת לנפלים והבעל שהה עימה עשר שנים ולא ילדה, יש להתיר לו עקרונית לשאת אישה על אשתו עיין באוצר הפוסקים שקיימות שתי סיבות להתיר: א. מצד שלא קיים פריה ורביה. ב. מצד שגורם להפלת עוברים. פסק דין זה טעון אישורו של מרן הראשון לציון הרב שלמה עמר שליט"א ועם קבלת אישורו העקרוני יוזמן הבעל להשלשת גט ולהפקדת שטר ביטחון להבטחת זכויותיה של האישה באם ישנן.

חיוב כתובה הוא מכוח תקנת חכמים שיחייבוהו בכתובה וזאת גם כשלא נכתבה כתובה על-ידי הבעל, כשהבעל כתב לה כתובה אפילו שאינה זכאית לכתובה מכח תקנת חכמים, חייב מכוח התחייבותו. ומה שהבעל חייב לשלם את מלוא ערך כתובתה אם לקחה האישה מהרכוש המשותף מעבר למה שמגיע לה על-פי הדין והחוק, יש לנכות זאת מערך הכתובה.

בית הדין הרבני אינו יכול לקבוע בוודאות שלאישה יש דין מורדת עקב אי-שמירת דיני טהרת המשפחה ואי-הליכתה למקווה, דוחים תביעת האישה לשלום בית ולפיכך דוחים גם הבקשה למדור ספציפי. מקבלים תביעת הבעל לגירושין. עם הגירושין ישלם הבעל לאישה כתובתה, לכשתוצג כתובת האישה בפני בית הדין.

האם אינה יכולה לוותר על זכויות של הילדים, גם אם היא זו שהשיגה זכויות אלה בעבורם. מי גובר על מי "חוק יחסי ממון" או "חוק הירושה"?.

לאור העובדה שהצדדים חיו יחד תקופה קצרה בלבד, והם כבר חיים בנפרד קרוב לשנתיים, ובהתחשב בנימוקים שנכתבו בפסק הדין הנ"ל, בית הדין סבור כי הצדק הוא עם , ויש להטיל על הבעל צווי הגבלה כפי שמתיר החוק. נפסק כי מוציאים נגד הבעל צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה. תוקף הצו הוא לתקופה של שלושה חודשים, אולם צו ההגבלה יפקע עם סידור הגט.