עוד יש להוסיף, שאישה שאינה גרושה מבעלה, וזכאית במדור, הרי היא כשוכרת בדירת הבעל (קנתה לעניין שתוכל לגור בבית, כקנין שוכר), ולא כאורחת בעלמא. זאת דעתו של הגרז"נ גולדברג שליט"א המובאת בספר שורת הדין כרך ח, עמוד שח. ממילא קל להבין שעבור תקופה זו שהיא זכאית למדור, אין עליה לשלם דמי שימוש כלל.

בין השאר נקבע כי יום הגירושין הוא יום הקובע לאיזון משאבים.

בין השאר נקבע כי בית הדין מוסמך לדון בתביעת הגירושין של האישה, לאור הזיקות של הצדדים לישראל.

הבעל חייב בכתובה ובתוספת הכתובה במלואה. לעניין הצמדת תוספת הכתובה ושמירת ערכה הריאלי - יש להצמיד תוספת כתובה.

לאחר העיון נראה לנו לקבל באופן עקרוני את עמדת האישה, כי למרות שהבעל השקיע כספים אישיים ברכישת הדירות, אין בכך כדי לגרוע את זכותה של האישה לקבל מחצית מערכה. לא מצאנו בטענות הבעל שהאישה היא מאלה שעל פי ההלכה הפסידה את המתנות שקבלה מן הבעל (כגון מורדת), ולכן גם אם החלק שנרשם על שמה מהווה מתנה, אין עילה לבטל אותה.

נפסק כי על בני הזוג להסדיר גט כמנהג בתי הדין בנישואים אזרחיים, והאישה חייבת לקבל את גיטה. אם יהיה עיכוב מצד אחד מבני הזוג בהסדרת הגט ישקול ביה"ד להתיר את הנישואין ללא גט. הבעל אינו חייב במזונות האישה. על מנת לבדוק את נושא המשמורת והסדרי הראיה של הבת נ' לאור טענות הצדדים. על הצדדים לשתף פעולה עם שירותי הרווחה.

לא יתכן שגורל התא המשפחתי, קרי פירוק השיתוף בבית, המדור והמזונות - יוכרע על ידי גורם פיננסי ולא על ידי טריבונל שיפוטי. דומני שבסיבה זו לכשעצמה יש בכדי לחייב את הנתבע בתשלום המשכנתא, ולאיין את אפשרות פירוק השיתוף. מה שהיה - הוא שיהיה. הבעל ששילם עד כה את תשלומי המשכנתא בשנה וחצי האחרונות ימשיך לשלמם. לכך יש להוסיף הוצאות שונות לבית לסך סביר של 1,500 ₪ שישולם בשווה על ידי שני הצדדים.

לאחר שביה"ד ערך ברור משפטי הוא קובע שאין עילה למניעת תשלומי פיצויים המגיעים לתובעת, ועל הנתבעת הנהלת "אהל משה" לשלם לאישה פיצויים מלאים לפי החוק. בלי קשר לנושא הפיצויים על העמותה לשלם לאישה דמי הבראה המגיעים לה.