למרות שמדובר בסוגיה שמתעוררת תכופות בהליכי כינוס, פירוק ופש"ר, לא קיים דין ברור ומפורש בסוגיה זו וגם לא הלכה מחייבת מפורשת של בית המשפט העליון, מה שגורם למחלוקות רבות ולקביעות ולהחלטות שונות ולעיתים סותרות של הערכאות השונות הדנות שוב ושוב באותה סוגיה ממש.

נטל השכנוע בהליכי חיוב לפי סעיף 48 לחוק, מוטל על הזוכה, אך לאחר שהזוכה מראה כי צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים לפי סעיף 47 לחוק ולא העבירם ללשכת ההוצאה לפועל, עובר לצד שלישי נטל הוכחת הצדק סביר שמנע ממנו את העברת הנכס ללשכת ההוצאה לפועל.

נוכח התנהלות הצדדים ומאחר שבשלב זה כבר לא ניתן לקיים את הדיון, וזאת נוכח הצבת עובדות קיימות בפני לשכת ההוצאה לפועל על ידי הצדדים עצמם, מצא לנכון רשם ההוצאה לפועל בנסיבות העניין, לחייבם בהוצאות אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה וללא כל קשר לתוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ לכל צד.

בין השאר נקבע כי חובה על רשם ההוצאה לפועל לאכוף את פסק הדין שניתן ולא לתקנו, אף אם הוא סבור כי נפלה בו טעות. סמכות זו מוקנית לערכאה שנתנה את פסק הדין בלבד או לערכאת הערעור במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין.

יש מקום לאפשר לזוכה לבצע חקירה הנוגעת לנכסים אחרים השייכים לחייב והנמצאים בידי צד ג' (למעט הטענה הנוגעת לכספי ם מכח צו הירושה).

חוב בגין שכר עבודה איננו חוב מזונות ולכן שכרו המוגן של החייב בתיק זה מוגן גם מפני העיקול שהטיל הזוכה בתיק זה. היה על צד ג' לפנות בבקשה למתן הוראות ולא להסתמך על "דעתו" בדבר דיני הקדימה.

הגיונם המשפטי והכלכלי של הדברים מחייב להגיע למסקנה, לפיה הזוכה אינו זכאי להטיל עיקול על כספי הפוליסה, יהא תוארו וכינויו של החייב, מבחינת דיני הביטוח, אשר יהא. הפוליסה שייכת לצד ג', אשר משלמת את פרמיית הביטוח והיא המוסמכת היחידה לקבוע את זהות המוטבים ולשנות את זהותם (כפי שנהגה בפועל).

המסגרת הנורמטיבית המבססת את האמור נקבעה בסעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים, ולפיה, אדם חייב לעשות שימוש בזכותו בדרך מקובלת ובתום לב.

טווח הסמכות של רשם ההוצאה לפועל להורות על החזר אגרה עם סיום ההליך בפשרה (להבדיל בדרך של גישור) הינו מצומצם יותר ומוגבל למקרים בודדים בהם למשל חיי התיק בהוצל"פ הסתיימו בפרק זמן קצר מאוד, לא התנהלו הליכים, ניתנו החלטות מועטות בתיק וגובה האגרה בתיק. לאחר שנבחנו כלל הנסיבות בשים לב לנסיבות גביית החוב, הפעולות בתיק ושיעור האגרה, לא שוכנע בית-הדין כי מדובר במקרה המצדיק החזר אגרה או חלק ממנה. לפיכך הבקשה נדחית.

יש לגורם השיפוטי שיקול דעת להכריע בדבר משמעות השיהוי; זכותה של קטינה לקבלת מזונות, כי מדובר בזכות יסוד לקיום בסיסי של הקטינה ולאור שאלת החיוב במזונות בתקופת שהות הקטינה אצל סבתה באוקראינה; טענת החייב היא כי במהלך שנים אלו לא היה מחויב בתשלום מזונות הקטינה בהתאם לסעיף 5ג לפסק הדין לפיו אם הקטינה תעבור להתגורר בחו"ל עם הזוכה יופסק חיובו של החייב בדמי המזונות לרבות תשלום בסך של 500 ש"ח וזאת מיד עם יציאתם את גבולות הארץ.