על מנת להביא להעברתו של נטל ההוכחה, יש צורך ולו בראיה פוזיטיבית אחת לכאורה, הנוגעת לתשלומים עצמם ואין די בראיות חיצוניות או ראיות אשר יכולות להצביע על קיומה של טענה, ככל שתתקבל פרשנות זאת או אחרת. 

אין זה סביר, כי גברת פלונית, מגישת הבקשה למתן צו ירושה {ע"פ פרסום מאתר האינטרנט של רשם הירושות},  תהא לחייבת. 

בקשת החייבת מוצדקת ובדין, ועל כן יש לקבל הבקשה ולהורות על סגירת התיק.

אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להתערב בסנקציה או בהיגיון המנחה אותה, אלא עליו לקיים את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה, על כל תנאיו, ככתבם וכלשונם. ואולם, לרשם ההוצאה לפועל, הסמכות לבדוק האם ניתן לראות בחיוב כמקויים במועדו, מקום שנסיבותיו הייחודיות של המקרה מצדיקות לראותו ככזה.

בין השאר נקבע כי אף התנהלותה של החייבת לאחר הליך ביצוע העיקול אינה משתקפת כהתנהגותו של אדם אשר חש אנוס ונעשק – החייבת לא פעלה לקבלת פסק דין הצהרתי ו/או לביטול התחייבותה לערוב לחוב. החייבת לא הגיבה לבקשת הזוכה לצרפה כחייבת בתיק, אף שהבקשה הומצאה לה במסירה אישית ורק כמחצית השנה לאחר צירופה כחייבת נוספת הגישה בקשה למחיקתה ולביטול הליכים.

החוק אינו מסמיך את רשם ההוצל"פ, לבטל הליכים נקוטים. על כן  הסעד "ביטול הליכים" - אינו מתקבל. לפיכך הושהו כל ההליכים כנגד החייב.

נקב כי עמידת הזוכה, באמצעות בא-כחה, על קיום הזכות לגביית מלוא סכום הפסק, ופתיחת תיק ההוצאה לפועל לשם גבייתו, בנסיבות בהן מדובר בהפרה מזערית, שלכאורה אינה נעוצה בחייבים עצמם, אשר תוקנה עוד במועד משלוח מכתב הדרישה, ובנסיבות בהן תקים העמידה על קיום הזכות נזק כלכלי כבד לחייבים, בעוד לזוכה לא נגרם כל נזק כתוצאה מהאיחור הקל, אינה תמת לב, ומצדיקה את קבלת הבקשה וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

משצורף תיק הבן לתיק איחוד, בחלוף כשבוע מהטלת ההגבלה, לא סביר הוא (החייב מוכרז כ"חייב מוגבל באמצעים") לעמוד באופן דווקני על חקירת יכולת או על פירעון החוב.

בין השאר נקבע כי זכות הפנייה אל רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 19 לחוק איננה מוגבלת בזמן. בחוק  ההוצאה לפועל או בתקנותיו אין הגבלה על תקופת הזמן להגשת הבקשה, לא במפורש ולא במשתמע.

אין חולק כי קיימת הצדקה להביא בפני ערכאת הערעור את פסק הדין המלא ככתבו וכלשונו, לאחר תיקונן של טעויות סופר שנפלו בו, לשם בחינתה של ערכאת הערעור. זאת, הן מהטעם לפיו מן הראוי למצות תחילה את ההליכים בפני הערכאה הדיונית, הן מהטעם לפיו מן הראוי להביא בפני ערכאת הערעור את הסכסוך בשלמותו ולא למקוטעין.