דחיית טענת "פרעתי" של החייב. רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון בטענות פירעון אשר התגבשו לפני מתן פסק הדין. 

יסודה של המחלוקת נטוע בשאלה האם יש לחייב החייבים בתשלום סנקציה בסך של 100,000 ₪  + מע"מ שנקבעה בפסק הדין במקרה של אי עמידה בהסדר תשלומים, כאשר מדובר באיחור בן יומיים בתשלום ואשר הנסיבות לאיחור שנויות במחלוקת. 

עיקרון תום הלב חולש על כל הליכי ההוצאה לפועל, וכי מכוח עיקרון תום הלב יש למנוע מזוכה לממש בהוצאה לפועל את זכותו על-פי לשון פסק-הדין לסנקציה בגין איחור בביצוע תשלום על-פי פסק-הדין, כאשר אין פרופורציה סבירה בין חומרת הסנקציה לבין חומרת האיחור בביצוע התשלום.

בסמכותו ומחובתו של רשם ההוצאה לפועל לבחון, בין במסגרת דיון בטענת פרעתי ובין במסגרת אחרת בהוצאה לפועל, באופן ענייני טענה של חייב, לפיה הפסיקתא המבוצעת בהוצאה לפועל אינה תקפה ואין לבצעה.

משנרשמה הקטינה לגן עוד בטרם הסכם הגירושין, ראה רשם ההוצאה לפועל באמור כהבעת הסכמה לאופן חינוכה של הקטינה, באותו גן ילדים, בתקופה הרלוונטית.

בין השאר נקבע, כי בנסיבות המקרה, ולנוכח העובדה שכבר נפסק שכר טירחה בתיק, אין צו בדבר הוצאות.

מול זכותו הקניינית של החייב עומדת זכותם של הקטינים למזונות אשר היא זכות במעמד עדיף לו הוריתי על מימוש הכספים היה בכך לאפס את יתרת החוב העדכנית כיום בתיק. ואולם, רשמת ההוצאה לפועל סברה, כי במקרה דנן, אין מקום להורות על מימוש מאחר שזכותו של החייב לכספים אלה טרם התגבשה, וככזו ומאחר שמדובר בעיקול, הרי שלא יכולה לקום לזוכה זכות אלא כ"גודלה" של זכותו של החייב, וככל שהחיייב לא הגיע לגיל פרישה, הרי שאינו זכאי לכספים אלה, ולכן מדובר בזכות עתידית שטרם התגבשה.

שני הליכים במהלך 11 שנים נועדו לכאורה להחיות את התיק ולהשאירו פתוח תוך כדי צבירת הפרשי ריבית והצמדה יותר מאשר לממש את זכויותיו של הזוכה בפועל.

הדין לפיו יש לחלק את כספי קופת הכינוס הוא הדין "הישן" כלומר הוראות סעיף 76 לחוק ההוצל"פ שהיו בתוקפן לפני ששונו בהוראות החוק המתקן. בחוק המתקן שינה המחוקק, מהותית, את הדין שנהג בכל הנוגע לחלוקת כספים בהוצל"פ במצב של ריבוי נושים בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק ההוצל"פ.

בתחומיה של טענת "פרעתי" מנוע החייב מלהעלות טענות שניתן היה להעלותן לפני שניתן פסק הדין, או טענות שמקומן היה במסגרת ההליך העיקרי בבית המשפט או בערעור עליו. ואם החייב סבור שפסיקתה מסוימת היתה שגויה, עליו היה לבקש את תיקונה או להגיש עליה ערעור.