ניצול האפשרות לתבוע ולדון בשתי ערכאות נפרדות על מנת להשיג זכויות רכושיות יתרות שאינם מגיעות לפי אף אחת מגישות המשפט השונות, משפט התורה והמשפט האזרחי, אינן צודקות לא מבחינה הלכתית, מוסרית ואף לא מבחינה חוקית.

אין שום דופי בהגשת כתב תביעה מתוקן, בהוספת תביעות חדשות ובכריכתן בתביעת הגירושין הראשית. לשם כך אין צורך בקבלת היתר מיוחד. בוודאי שיש להשאיר את כתב התביעה הראשוני – "המשיח לפי תומו" – על כנו. אולם יש להשאירו כפי שהיה עד כה – במעמד של "הודאה" ולא במעמד של "טענה". כריכה מאוחרת באמצעות הגשת תביעה מתוקנת, קבילה לכתחילה בבית דין רבני.

האישה נטלה לעצמה באופן חד-צדדי וללא שום הצדקה, חוקית או מוסרית, את "המשאב" היקר ביותר שיצרו הצדדים במהלך נישואיהם - הילדים. לילדים אין תחליף, ואין תמורה אצל הבעל. ולא ניתן "לאזן" אותם בעד כל הון שבעולם. קיימת הסתה חריפה של האם, והשפעה רעה על התנהגות הילדים, מה שהביא לניתוק מוחלט ולסרבנות קשר בדרגה החמורה ביותר מצד הילדים, זאת לעומת המאמצים הגדולים והמשאבים הכספיים והנפשיים שהשקיע האב בנסיונות שונים על-פי עצת המומחים.

הזוכה הבן הינו זוכה על-פי הדין, דהיינו על-פי התורה, ואף שהצוואה אינה כתובה כהלכתה מ"מ הבן הוא בן יחיד ולו שתי אחיות, כך שהבן זוכה על-פי דין תורה הוא יורש יחידי. וכמו-כן על-פי החוק הוא זוכה יחידי וזאת כנכתב בצוואה, התקיפה על-פי החוק.

לשאלת בית הדין מה כתובתו של הבעל, השיב האב שאינו יודע וכן אינו יודע את מס' הטלפון, ניתנה החלטה שעל האב להמציא לבית הדין כל אמצעי קשר בכדי להשיג את הבעל. הבעל חייב לשלם לאישה מזונות אישה, מדין מעוכבת להינשא מחמתו. יש לכוף את הבעל ליתן גט לאשתו. הבעל חייב לשלם לאישה את כתובתה ותוספת הכתובה עוד קודם מתן הגט, וחלק זה יקוזז מתוך תמורת חלקו של הבעל בדירה.

תביעה כי האישה מקיימת מערכת יחסים עם גבר זר. דבר שלא הוכח. ניתנה החלטה ע"י בית הדין הרבני "הבעל סרבן גט שהרי נתן את הסכמתו למתן גט, ומשהופנו הצדדים לבית הדין לגיטין לביצוע הגט, הבעל הסתלק מיד ללא אומר וללא נטילת רשות". התברר כי הבעל התייצב בחדר גיטין לסידור הגט, אבל בחדר גיטין ראה שקיימת נגדו תביעת כתובה. הבעל חזר לבית הדין והודיע כי בנסיבות אלו, אינו מוכן להמשיך בהליך הגט מבלי שתתברר תביעת הכתובה. החלטת בית הדין הרבני שהבעל חייב ליתן גט לאשתו ואם לא, יוטל עליו צווי הגבלה בהתאם לחוק בתי דין רבניים.

המבקשת הייתה בקשר הדוק עם בעלה לשעבר אחרי הגירושין, היה בא לביתה, והיו נראים כבעל ואישה.

בין השאר קבע בית הדין כי אינו מוצא בסיס הלכתי להיעתר לבקשה למתן היתר נישואין או חיוב המשיבה בגט. על המבקש לרצות ולשכנע את המשיבה בכל דרך שהיא לקבל את גיטה.