הכלל לפיו התובע הולך אחר הנתבע אינו מוחלט ודורש בדיקה בכל מקרה לגופו.בכל מקרה בו שוקל בית-הדין להעתר לבקשת הנתבע, עליו לוודא כי בביה"ד המוצע מתקיימים נהלים וסדרי דין שלא נופלים מאלו הקיימים בביה"ד הרבני, ושלא יפגעו בדרך כל שהיא זכויותיו ההילכתיות של התובע.לפיכך, על המשיב – מר אלמוני לחתום על שטר בוררות בפני בית-הדין הרבני באשדוד, ובאם לא יעשה כן, יתיר ביה"ד למערער - מר פלוני להגיש את תביעתו בכל מקום שיחפוץ.

מדברי הבעל עולה שהרקע לפירוד היה רצונה ודרישתה של האישה להתגרש. הצדדים דיברו על גירושין בהסכמה, ולכן פנה הבעל לבית-הדין הרבני ופתח את התיק לאישור הסכם. גם מתביעות האישה בפני בית-המשפט ובכתב הערעור לפנינו, אין רמז שהיא רוצה שלום בית. היא גם לא הגישה תביעה כזו עד היום.

יש בענייננו הפרה בוטה של ההסכם מצד המערערת וחשש כבר ל"גט מוטעה", בין השאר עקב פעולותיה להעביר את רישום כל דירת הצדדדים על שמה, הוכחה לתיכנון המהלכים על-ידי המערערת לטווח ארוך.

מדובר במזונות שנפסקו לאישה על-ידי בית המשפט ושנאכלו על ידה, למרות שבית הדין הרבני פסק שהיא מורדת; האם לא ניתן לראות בלחם עוני זה מעט ממה שראוי לפסוק לאישה במסגרת פיצוי נאות. מדובר באישה דלה וענייה ללא משען ומשענה, האם ראוי להוציא את בילעה מפיה?

החיים המשותפים של בני הזוג עלו על שרטון ובכללית מצטיירת התמונה שנסתם הגולל על אפשרות ליישור ההדורים בין הצדדים באופן שלא ניתן לאחות הקרע, ויש לשים קץ למצב של לא שלום ולא גירושין, בשים לב שהצדדים חיים בפירוד שנים רבות. לדעת הרוב לא ניתן לחייב לפני שהאישה תקבל פיצוי הוגן וכתובה, וסכום הפיצוי יקבע על-פי בית-הדין האזורי.