הבן הגיע לארץ עם אמו ונשאר בצפת בבית הורי אמו, ולא חזר לבית אביו כמתחייב. באותו אירוע הבן חזר לביתו רק לאחר התערבות רשויות הרווחה, ובסיוע המשטרה שהתבקשה לסייע לאכוף על הבן לחזור לביתו אצל אביו.

טענות קשות נגד הבעל על אלימות מילולית קשה, תוך כדי התפרצויות זעם והשפלות, והטחת האשמות שונות ומשונות. עוד טוענת האישה נגד הבעל כי אינו נוהג באופן מקובל בתחום יחסי אישות, שהיה מתנהג בנושא זה בברוטליות וחוסר התחשבות קיצונית באופן שנגרם נזק לאישה; יש לחייב את הבעל בגט, ובאם יסרב תוך חודש לגרש את אשתו, יש להפעיל נגדו כל הסנקציות הכתובות בחוק, ולשלול ממנו כל הזכויות הציבוריות אשר יפורטו כעבור חודש. כמו כן יש לדון בכפיית הבעל לגט.

בין השאר נקבע כי יש הפרה של הסכם הגירושין שעל בסיסו ניתן הגט, ולכן יש שאלות הלכתיות כבדות משקל על כשרותו של הגט, יש לרשום את האישה ברשימת מעוכבי נישואין, האב פטור מכל חיוב לאם.

בהלכה נקבע מהי טובתו האמיתית של הילד מתוך ראיה כוללת של מצבו, לא בזכויות הוריה או בהסכמיהם. לאחר שקילת מכלול הנתונים שהיו לנגד עיני בית הדין הרבני בדבר טובתה של הילדה, הן טובתה החומרית והן טובתה הנפשית דוחה בית הדין הרבני תביעת האב לקבלת משמורת על הבת ועליו להשיב את הבת למשמורתה וחזקתה של האם.