בית-הדין ידון בכל הנושאים על-פי גדרי דין תורה תוך שקלול הזכויות הרכושיות של האישה לפי מנהגי מדינת צרפת ובמגבלות ההלכה, באופן דומה לדרך שבהם מחלק בית-הדין את הזכויות הרכושיות האזרחיות לבני זוג שהם תושבי ישראל. ראוי להזכיר בהקשר זה כי בהסכמת הבעל לסדר את הגט ולהתדיין בפני בית-הדין בישראל בענייני הרכוש יש משום קבלת מנהג בתי-הדין לתת פיצויים לאישה המתגרשת מעבר לסכי כתובתה, אם וככל שבית-הדין ימצא שיש הצדקה לעשות כן.  

יש לדחות את טענת המערער מעיקרה, משום שכאשר מדובר בזוגות כאלה שמקובלת עליהם הפסיקה האזרחית בזכויות ובחובות על-פי חוק יחסי ממון, אין מקום לקזז את מה שקיבלה האישה בביהמ"ש ממה שמגיע לה, משום שמה שבית-משפט מחייב על-פי חוק לא גרע מחיוב כתובה שגם הוא תלוי במנהג המדינה.

הערעור מתקבל. המערערת זכאית לגור במדור, שבו גרה עם בעלה המנוח, כאמור בהסכם שנחתם בינה לבין המנוח. כמו כן, זכאית המערערת למזונות מן העזבון.

יש לחייב את הצדדים לסדר גט פיטורין ביניהם בלי שבית-הדין יקבע את עמדתו, שלסידור הגט לא תהיה השלכה על הנושא הרכושי והכספי. המערערת הצהירה בפני בית-הדין שהיא היום דתיה והיא רוצה את הגט על מנת שתוכל להינשא לעלמא. ומסיבה זו בית-הדין מצווה להורות למשיב שהוא חייב לגרשה ובמידה ויסרב אף לכפות עליו לגרש, ולא להשאיר אותה תלויה ועומדת מבלי יכולת להינשא לעלמא, דבר השולל ממנה את זכותה להיבנות מחדש כדת וכדין. אין הוא יכול להתנות את ביצוע הגט בשום תנאי צדדי שאינו נוגע לעניין זה. 

בכפוף לנקבע בחוק, הליך המאסר נועד לשם כפיית הביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי, ולא כצעד של ענישה. יחד עם זאת, נאמר כי למרות שאין זו מטרת פסק הדין, הרי מאחר שמדובר באדם שמעגן את אשתו באכזריות במשך שנים ארוכות, וזאת לאחר שנהג באלימות כלפיה, הרי שמבחינה הלכתית ודאי שראוי הוא לעונש! אם הליכי המאסר הקצובים לא הובילו לתועלת עד היום, תקוות בית הדין היא שהליך המאסר החדש שאין לו קצבה - אכן ישיג את התוצאות המבוקשות.