הוחלט שכדי להסדיר את הזכות של הבעל לראיית הילדים ואת זכות האישה לקיים דיון מלא בתביעת הגרושין שעומדת להגיש ובתביעת שלום הבית שהוגשה כבר על-ידי הבעל - ששני הצדדים יתנו ערבויות מתאימות. הבעל יתן ערבויות (לפי דעת ביה"ד) לכך שאם האישה תבוא לדיונים ארצה הוא לא יוציא נגדה עיכוב יציאה והאישה תיתן ערבויות להנחת דעת ביה"ד שלצורך ביקורי האב אצל הילד היא מתחייבת לבטל את כל עיכובי היציאה הקיימים נגד הבעל. לאחר מתן הערבויות יקבע בית-הדיןממועדים לדיונים במכלול ענייני בני הזוג והצדדים יוזמנו לשם כך. 

ברור לנו מקריאת פסק-הדין ומיתר החומר שבתיק, שבית-הדין האזורי לא סגר בפני המערערת את הדלת, להוכיח כי בנסיבות המיוחדות של פרשה זו אין לראות בחומר שהגיע מן הביטוח הלאומי כהוכחה לענין בטלות זכותה של המערערת למזונות. מאידך גיסא, על המערערת לדעת, כי בהמשך ההליכים בפני בית-הדין, היא לוקחת על עצמה סיכון, שבית הדין ישתכנע באופן סופי כי עליה להשיב את כל דמי המזונות שגבתה, על-ידי ירידה לנכסי הבעל, מאז שנת 1979. בה במידה, אם הבעל יבקש למצות את הדין, הוא מסתכן בכך, שבית-הדין יגיע למסקנה, שעל אף החומר החדש שהובא לידיעת בית-הדין, יש להשאיר את פסק-הדין המקורי על מכונו, כך ש"הקפאת" פסק-הדין למזונות תבוטל. נוצר כאן כעין "מאזן אימה" מסויים, וכל אחד מן הצדדים יעשה את חשבון נפשו. הלכה למעשה, כל צד ראשי לפנות לבית הדין האזורי ולבקש למצות את הדין. הערעור נדחה.

פסק-הדין לגירושין אזרחיים אינו יכול לחסום תביעה לגט פיטורין כדמו"י בבית-דין רבני בישראל. בית-הדין מוסמך לדון בתביעת גירושין של אישה יהודיה, אף שאין היא בפועל אזרחית או תושבת ישראל, נגד בעלה היהודי שהוא אזרח או תושב ישראל. הערעור נדחה.

חיוב ב"כ האישה בהוצאות משום שהערעור היה ערעור סרק שאין בו כל הגיון לא מהבחינה ההלכתית ולא מהבחינה המשפטית.

הצדדים התחתנו והתגרשו בנישואין וגירושין "פיראטיים". כל עוד שלא נתקיים הבירור אין מקום לקבוע פסק דין הצהרתי.