מקבלים את הערעור והתיק של התביעה בביה"ד האזורי ייסגר.למרות האמור, הרי שמפני דרכי שלום וטובת הקהילה ובני הקהילה, בית-הדין פונה לרבנים ולאנשי ועד הקהילה שעסקו בברור של עניין הצדדים לאפשר למשיב לשלוח בכתב את טענותיו והשגותיו לפסק-דינם בנוגע לעסקת היהלומים שהיתה בינו ובנו לבין המערערים, ועל-פי שיקול דעתם של כבוד הרבנים ואנשי הועד יחליטו האם יש מקום ליתן זכות שימוע למשיב ולמערערים בפניהם בנוגע לעסקת היהלומים.

הבעל טען שתיק הגירושין המקורי לא היה פעיל עקב בקשתה ותחינותיה של האישה להשכנת שלום בית, אך בפועל התברר כי היא עשתה בכך שימוש לא ראוי לצורך הגשת תביעותיה לבית-המשפט. בית-הדין האזורי קיבל את נימוקו של הבעל לחוסר הפעילות בתיק הגירושין וסבר כי יש בכך נימוק מספיק על מנת להורות על פתיחת תיק הגירושין הראשון מחדש, ועל כן יש לקבוע שהסמכות לדון בעניין החזקת הילדים והסדרי הראייה מוקנית לבית-הדין. יצויין שלא היתה הכחשה של ממש מצד האישה כנגד טענתו של הבעל כי חוסר הפעילות בתיק הגירושין המקורי נבע מניסיון שלום בית שנערך בין הצדדים. נסיון זה איננו פוגם בכנות תביעת הגירושין שהוגשה, וממילא לא נפגמה כריכת עניין החזקת הילדים והסדרי הראייה אשר כרוכים מעצם טבעם וטיבם בתביעת הגירושין המקורית.

נקבע כי הערעור מתקבל ואין לחייב את הישיבה או את מנהל הישיבה לפני שבית-הדין ישמע את טענות הישיבה על-ידי ראש הישיבה או מי שייצג אותו.

פסיקתו זו של בית-הדין ביסס כב' הרב על כך שמעמדה של האישה, שאינה יהודיה והגט שנכתב ונמסר היה ללא צורך. בנימוקיו לקביעתו הוא מציין בשניים מהמרכיבים המרכזיים בהליך הגיור שעברה המערערת נמצאו ליקויים חמורים מבחינת ההלכה.

כשרות הגט היא בעיה הלכתית טהורה וחמורה, שהיא קובעת לענייני הילדים, וחמור יותר מזה היא התוצאה לגבי מעמד האישה, שאין חמור מענייניה של "אשת איש". כל ספק בגט אפילו קל, מהווה שאלה חמורה בהיתרה.

כהוגשה התביעה הרכושית לא הייתה תלויה ועומדת תביעת גירושין בבית הדין הרבני. עקב כך קיים קושי לגבי סמכות בית הדין הרבני לתת החלטה שיפוטית המכריעה בסכסוך בין הצדדים. אולם במהלך הדיון שנערך בפני בית הדין הרבני הגיעו הצדדים לידי הסכם משותף שהועלה על הכתב ונחתם על-ידי הצדדים. הצדדים בעצמם ביקשו לתת את ההחלטה נשוא הערעור, ובית הדין הרבני נעתר לכך.

קביעה של רופא מומחה האומר בחוות דעת שהיו התקפי פרכוסים כללי שלוו בנשיכת הלשון, החולה נמצאת בסיכון לפרכוסים נוספים ויש להתייחס אליה כמי שסובלת מאפילפסיה דהיינו שקיימת אצלה נטייה וסיכון מוגבר להתקפים נוספים. האישה זקוקה לשקט נפשי ולסיום הפרשה יותר מאשר הבעל.