נקבע כי מאחר ודיין אחד מוסמך לתת עיקול על נכסים, הרי שבידו לקבוע אם יש לו סמכות לתת עיקול. נמצא שדיין אחד יכול לקבוע סמכות.

התקנות שבמחלוקת בטלות בהיותן נוגדות את סעיף 25 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה. אם ייקבע בניגוד לעמדתנו כי התקנות תקפות, כי אז חייבת בקשה ליישוב סכסוך להיות מוגשת בכנות וכדין. ומן הכלל אל הפרט. האישה הגישה בקשה ליישוב סכסוך לבית-המשפט לענייני משפחה קודם שהגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה כדת וכדין לבית-הדין הרבני.בית-הדין לא שוכנע בנסיבות העניין כי הבקשה כנה. הבקשה היתה סתמית ולקונית ולא פרטה את נושא הסכסוך אותו היא מבקשת ליישב - היא לא הוגשה כדין. בית-הדין האזורי מוסמך לדון בתביעות הבעל שהוגשו בכנות וכדין. הערעור נדחה.

פסק-הדין יועבר לשר המשפטים על מנת שישקול לבטל במפורש את תקנה 258כ(ב) ותקנה 258כ(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. 

תשלום פיצויים למשיבה הינו ללא ספק מוגדר כ"דבר ראוי ונכון ואף-על-פי שיאן הדין כך" (על אחת כמה וכמה כאשר קיימות סברות לפיהן הויתור לא חל ויש כאן דין גמור  מכוח מנהג המדינה). הצדדים חתמו על "שטר בוררות" כנוסח הנהוג בו נתנו הצדדדים סמכות לבית-הדין "לדון ולפסוק, לפשר ולהשביע" והצהירו כי "כל מה שיפסקו עלינו... נקבלו עלינו... בין לדין ובין לפשרה"?

הלכת בתי-המשפט העליון ולפיה דיון במזונות לפי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אינו מצריך שבעלי הדין יהיו אזרחי המדינה או תושביה. לאור זאת הערעור התקבל. בית-הדין בישראל מוסמך לדון בתביעת האישה למזונות.

נימוקי התביעה שעם פתיחת התיק לאישור הסכם היה בתיק נוסח הסכם שונה לחלוטין מההסכם שאושר. ביטול הסכם רגיל וכל שכן הסכם שיש לו תוקף פסק דין צריך להיות מגובה בהוכחות על תרמית והטעיה בעוד שבית הדין האזורי מבסס הוכחות מהתנהגות הבעל על רצון גמור והסכם עם גמירות דעת שלמה. יש לדחות את הערעור על כל חלקיו.

האם יש לתת משקל דומיננטי להצהרתו של עורך הדין, שהוא נטל על עצמו את הייצוג בתום לב, ושלא על מנת לגרום להעברת התיק לשופט אחר?; כשנטען ניגוד עניינים, אין צורך להשתכנע כי הלכה למעשה נוצר ניגוד עניינים. קיימת אפשרות סבירה שהתפקידים שאותם ממלא פלוני עשויים ליצור ניגוד עניינים, כדי להגביל את חופש העיסוק של פלוני.