גם אם נראה את הפרסום הראשון באינטרנט, כנועד להשיב למערער כגמולו ולגרום לו לחזור לבית, הרי הפרסום הנוסף כעבור ששה חודשים, מראה על עמדה עקרונית. יצויין, כי הפרסום מכיל תמונות, שכל אחד יכול לחזות בהן, ומשמעותן הודאה קבל עם ועדה, כי המשיבה רואה את עצמה גרושה לכל דבר.

סמכות בית-הדין הרבני לדון בענייני הניהול הפנימי של ההקדש – ובכלל האמור למנות נאמנים ולפטרם – נובעת על-פי החוק מכתב ההקדש עצמו שכונן בפני בית-הדין הרבני. סמכות בית-הדין אינה נובעת מפסק-דין זה או אחר של בית-המשפט המחוזי או בית-המשפט העליון.

משהוגש הסכם הגירושין לאישור בית-הדין הרבני, כל הכתוב בהסכם וכן הפרשנות של ההסכם היא בסמכות בית-הדין הרבני. אם ברצון מי מהצדדים לערער על ההחלטה זו עליו להודיע לבית-הדין הרבני לפני שבית-הדין הרבני יאשר את ההסכם.

נקבע כי הערעור יתקבל בחלקו, למערערת זכות מגורים בדירה שהתגוררה בה עם המנוח, כדין מדור אלמנה ומכוח הסכם הממון שבין הצדדים.

מזונות הבנות של בני הזוג נדונו ונפסקו על-ידי בית-משפט לענייני משפחה במסגרת הליך הגרושין הסופי בפני בית-הדין הגדול הסכימו הצדדים שהסמכות תעבור עם הגט לבית-הדין הרבני וביום הגט יערך עובר לגט דיון עניני ומהותי על צרכי הבנות. תביעת הבעל להחזר מחצית תשלומי משכנתא שהוא שילם יתר על התשלומים המשותפים מבוטלת ונמחקת. תביעת האישה בע"פ להחזר דמי שכירות מצד הבעל בתקופה שהתגורר לבדו מבוטלת ונמחקת.

הן מבחינה עובדתית והן מבחינה הלכתית נראית עמדתו של ב"כ המערערת תלושה מן המציאות. ברור לכול שאכן התרחשו דברים שיש בהם לאסור. גם מבחינה הלכתית המצב ברור לאיסור, ולא יעלה על הדעת שבית-הדין הרבני יעצום את עיניו וישאיר את הצדדים באיסור כל ימיהם. סיבה נוספת לחיוב גט היא, כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים בשלום בית וכל המגמה היא להשתמש בגט כלחץ ליצירת הישגים רכושיים בבית-המשפט. סוף דבר אין לקבל את הערעור והאישה חייבת לקבל גט. 

למרות שהיה בהחלטה שנחתמה בדיין יחיד פגם, היות ולא הועברה לצד שכנגד לדברי ב"כ המערער, וכן הלכתית לא נחתמה על-ידי שלשה דיינים, הדבר בא על תיקונו, ולו באופן חלקי בהקפאת ההחלטה על-ידי האב"ד שחתם עליה. ובאשר לטענה שיש לפסול את הדיין משום שכבר נשאל על-ידי זה שכנגדו בבקשה שהוגשה לפניו, ואסור היה לו לעשות כן לשמוע דברי א' שלא בפני השני, ועל סמך זה סידר את פסק-הדין.

בנושא עקרוני, שיש לו השלכה לפסיקת בית הדין הרבני בעניין המצוי בסמכותו, זכאי היה בית הדין הרבני ואף חייב לחוות את דעתו שיש כאן שני צדדים של אותו מטבע והאמא קיבלה את הכסף כתשלום עבור מזונות הילדים. על כן, אין לראות בפסיקת בית הדין הרבני שהאב רשאי לדרוש שיפוי, פסק דין אופרטיבי, אלא פסק דין עקרוני המבהיר שבדרישת האישה להתעלם מהכסף שקיבלה ולדרוש שוב מזונות מהאב יש כאן בעצם דרישה לכפל מזונות תוך הפרה של ההסכם ביניהם, והתוצאה עלולה להביא לידי עושק ולפחות להתעשרות שלא כדין.

החוק מחייב את בית-הדין לתת תעודת גירושין לכל מי שהתגרש כדין ובסמכות בית-הדין, מורכב משני חוקים - התיקון לחוק שיפוט בתי דין סעיף 4א(ב) עם ההוראה על מתן תעודת גירושין. נראה לנו שהתיקון לחוק שיפוט בתי דין סעיף 4א(ב) הוא מוגבל ביותר ומצומצם ואין בית-הדין נוטה לפרוץ בו פרצות כדי שלא למוטטו מבחינת החקיקה הבינלאומית. החשיבות ועיקרו של התיקון לחוק היא מניעת עגינות לפי ההלכה שלזה אין בית-דין בעולם שמוסמך לדון ולאכוף גט דתי. אולם לעניין הגירושין מהבחינה המשפטית יש בתי משפט מוסמכים ואפקטיביים.