קיומם של נישואין קונסרבטיביים או רפורמיים בין בני זוג, כשלעצמם, אין בהם כדי לשלול את סמכות בית-הדין הרבני בישראל לדון בענייני הנישואין והגירושין של אותם בני זוג, לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953. הערעור נדחה.

היות ותיק זה הוא תיק מיוחד ומורכב לכן בית-הדין בעד קביעת הרכב מסויים, כדי לא להריץ דיין אחד מהרכב להרכב, לפיכך מחליט להעביר התיק להרכב הדיינים הרה"ג אליעזרוב, רבינוביץ ואלגרבלי, ובמידה והדבר לא יעלה, אזי ידון בתביעה הרכב של כב' הרה"ג שינפלד, ובהתאם לאמור בהחלטה שנכתבה על-ידי בית-הדין ובהסכמה של הרב הראשי. 

הלכה למעשה הבעל הוא סרבן גט המעגן את אישתו. בית-הדין הגדול מאשר את חיובו במתן גט לאשתו שהינו סופי ואין מקום לדון בו מחדש. כמו-כן נדחה הערעור בעניין רכוש שהיא החלטה סופית. נדחית בקשת הבעל לעיכוב ביצוע בה מינה בית-הדין כונס נכסים למכירת דירת הצדדים. המבקש חוייב בהוצאות משפט לטובת המדינה בסך 15,000 ש"ח.

לאישה אין כל תביעה בפני בית-הדין וגם תביעת כתובה ופיצויים אינם סיבה לעיכוב, וזאת מן הטעם שמאחר ולא קיימת תביעת גירושין, וקיימת רק בקשה לשלום בית של הבעל אין כל מקום לדיון בעניין הכתובה ותביעה הפיצויים.

בית הדין האזורי יקיים דיון בתביעת המזונות של האישה. לאחר שינתן פסק-דין סופי בתביעת המזונות, ובמידה ויוגש על כך ערעור, יקיים גם דיון בערעור על דחיית תביעתה לגירושין ברוב דעות בבית הדין האזורי, וככל שיידרש לצורך ההכרעה בעניין המזונות. היה ובין כה וכה תשתנה הפרשנות של סעיף 1 לחוק, נדון בערעור בנושא הגירושין, כבעניין שיש בו סמכות מקורית לבית הדין הרבני.

האישה לא השכילה להפיק לקחים נכונים מפסק הדין, ועשתה לכאורה כל אשר לאל ידה כדי לא לשתף פעולה ולוּ באופן בסיסי עם הליכי בית הדין שננקטו לפי ההלכה ולפי החוק. אכן, לכל בעל דין שמורה זכות לנקוט כל הליך משפטי העומד לרשותו. שימוש בזכות חוקית או הלכתית צריך להיעשות בתום לב ובדרך מקובלת; טענות האישה שמורות לה וחזקה על בית הדין הגדול שאם ישמע מן האישה טעם מספיק, יקבל את הערעור לגופו.