העדים שהושמעו היו קרובי משפחה שאינם יכולים לאושש ולקבוע קידושין, כי לקידושין צריך עדים שבגינם יחולו הקידושין. הם לא עדים לגלות אם אמת הדבר או לא, הם עדים לקיום הקידושין, ובאשר לעד שאינו קרוב משפחה ולפי עדותו "הניחו טבעת ודברו ברוסית ואמרו, איני זוכר איך לחזור על זה". ידועה ההלכה שאף אם אמר "הרי את מקודשת בטבעת זו כדמו"י, אינה מקודשת כי לא אמר "לי", וכאן לא אמר העד שום לשון קידושין ועוד עד אחד הוא, ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. 

שני הצדדים מחוייבים לפסק-הדין הסופי שיוציא בית-הדין הרבני ולא יתקיים לאחריו כל הליך נוסף. אנו פונים לצדדים למלא אחר כל הוראה שיוציא בית-הדין האזורי בחיפה במטרה להביא לסיומו המהיר והסופי של ההליך כולו, ולהימנע ממצב בו יהיה צורך לשוב ולהידרש לעניין ולקבל החלטות קשות שיביאו את העניין לידי גמר.

המבקש התגייר בבית-דין חשוב, בקטנות על דעת בית-דין ועל דעת אמו שהתגיירה גם כן ועל-ידי אביו מגדלו. על כן המבקש הינו יהודי על-פי ההלכה, וחייב בכל המצות ככל איש ישראל, ורשאי לינשא בחופה וקידושין כדת משה וישראל.

ענייני הממון סודרו בהסכם גירושין שבוצע כולו הלכה למעשה, ואין לערער עליו, ובפרט לאחר שביה"ד הגדול אישר את ההסכם, מבחינת הדין, אין לחייב את הבעל ביותר ממה שנקבע בהסכם הגירושין.

רשאי בית הדין אם התבררו לו דברים חדשים ויש לו אומדנא שההסכם לא נעשה ביושר, לבטל את פסק דינו כשם שהוא רשאי לחזור מכל פסק דין אחר שנתן בהתברר לו נסיבות חדשות. כשמחליט בית הדין לבטל את פסק דינו ממילא מתבטל ההסכם, כי נפל הבסיס שעליו נשען ההסכם וממילא נפל הבניין. אין מקום להתערב בפסק הדין שבטל את ההסכם, ויש לדחות את הערעור.

בין השאר הועלתה השאלה האם יש בדחיה של שנתיים ניגוד קטבי להסכמתו של הבעל להתגרש עד שנאמר שיש כאן אומדנא דמוכח שאילו ידע שתעשה כן לא היה ניתן הגט.

הרושם המצטייר הוא, כי הבעל עשה השתדלות ותמך באשתו בשעות קשות ואף הצילה בעבר, אך כיום אינו מסוגל יותר. נוכח הנתק הממושך וחוסר הסיכוי לשלום בעתיד, אין מנוס אלא לבחור באחת משתי פתרונות: גירושין, או לחילופין מתן היתר נישואין. ברור לכולם, כי האפשרות הראשונה היא הרצויה.