מאחר ואצל ספרדים, נכתב בכתובה, שהבעל נשבע שלא יישא אישה על אשתו כ"א ברשות בית-הדין, נמצא שקיימת קולא בהתרת שבועה, כלומר שהשבועה היא על דעת בית דין. ולכן כאשר יפצה הבעל האישה בפיצוי מתאים, יש להתיר השבועה. כמו כן יש לומר שלא חלה השבועה בכלל, כאשר בית-הדין מרשה לשאת אישה על אשתו. קולא זו מאפשרת שניתן להחמיר על הבעל שעליו לשלם מזונות, ולא להיפטר ממזונות בהשלשת גט וכתובה ללא פיצוי מתאים.

נדמה לי כי העקרון שמי שעוקף חוק ונוהג כנגד רוחו של החוק, לא נתן לו המחוקק סעד למעשה זה. מאחר ובית-הדין לא נגע ולא פגע בנושא הכתובה - וע"כ כאשר יסיים מלאכת החישובים יכלול בפסק-הדין עניןי הכתובה. הערעור נדחה.

הוחלט שכדי להסדיר את הזכות של הבעל לראיית הילדים ואת זכות האישה לקיים דיון מלא בתביעת הגרושין שעומדת להגיש ובתביעת שלום הבית שהוגשה כבר על-ידי הבעל - ששני הצדדים יתנו ערבויות מתאימות. הבעל יתן ערבויות (לפי דעת ביה"ד) לכך שאם האישה תבוא לדיונים ארצה הוא לא יוציא נגדה עיכוב יציאה והאישה תיתן ערבויות להנחת דעת ביה"ד שלצורך ביקורי האב אצל הילד היא מתחייבת לבטל את כל עיכובי היציאה הקיימים נגד הבעל. לאחר מתן הערבויות יקבע בית-הדיןממועדים לדיונים במכלול ענייני בני הזוג והצדדים יוזמנו לשם כך.