כאשר מדובר בהסכם, חזקה היא, כי יש בידי הורה המחזיק בקטינים שהסכים למכירת דירת המגורים ולפינוי הדירה, פתרון משביע רצון למגורים חליפיים שלו יחד עם הילדים. מגורים חליפיים אלו יכולים להתקיים בדירה שכורה וזאת עד לקבלת מלוא חלקו בתמורת הדירה ורכישת דיור קבע אחר, אם יחפוץ בכך. בנסיבות העניין גובלת הטענה בחוסר תום-לב ומוטב היה שלא להעלותה. הערעור נדחה.

בחינת היבטים שונים מלמדת כי הלכה למעשה זנחה האישה כל טענה לעניין מבחני הכריכה. למעלה מן הצורך ייאמר, כי אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים בעניין הגירושין. שניהם מעוניינים בכך. עניין הרכוש פורט בהרחבה על-ידי הבעל בכתבי טענותיו. אין כל סיבה סבירה ומסתברת לומר כי נפל פגם במבחני הכריכה. לפיכך, צדק בית-הדין האזורי בקובעו, כי תביעת הגירושין כנה, ועניין הרכוש נכרך בכנות וכדין.

בנסיבות העניין, נראה שיש לחייב את הבעל בהוצאות לטובת האישה בסך של 100,000 ש"ח. חיוב זה לא ייכנס לתוקף אם הבעל יתן את הגט תוך 30 יום מעת המצאת פסק-דין זה לידי באת-כוח הבעל.

הבעל הודיע לאחר שנת מאסר אחת כי לא יתן גט. מדובר בסרבן גט אידאולוגי שמנופף באיסור שבועה. אין מנוס מהחרפת ההגבלות שהוטלו עליו. הוארכה תקופת המאסר בארבע שנים נוספות והוראה להעבירו למתקן כליאה שבו התנאים קשים יחסית וכן הגבלות נוספות כגון: איוסר קבלת חופשות, איוסר לקבל ולשלוח מכתבים, איסור לקבל מבקרים, איסור החזקת חפצים אישיים, איסור לעבוד בעבודה שמשולם עליה שכר, איסור לקנות מצרכים ואיסור לשהות באגף תורני.

נדחתה הבקשה להרחבת ההרכב עקב חילוקי דעות בין הדיינים להליך הגיור המנותק מאמונת ישראל ושמירת תורת ה' ומצוותיו. דעת הרוב יש לקבל את הערעור ולאפשר למערער להינשא כדמוי"י.

סיבת הפירוד של הבעל לא היתה המאיסות אלא משום שנתן עיניו באחרת וקשר קשר עם אישה זרה. אין בית-הדין יכול לחייבה מכוח ההלכות שעניינן היכולת של הבעל לגרש את האישה בניגוד לדעתה, אך כיוון שברור כי לא נשאר סיכוי רב להחזרת שלום-בית על כנו יש צורך להפרידם זה מזו. הערעור נדחה ונקבע כי מגיעים לאישה כל הזכויות המגיעות לאישה נשואה מבעלה ויש להקציב לצדדים חצי שנה להגיע להסכם גירושין.

בית-הדין האזורי צדק כי יש להבדיל בין שינוי בצוואה לבין פעולות רכושיות שרשאי היה המנוח לעשות בנכסיו מכוח ההתניה שבסעיף 2 לצוואתו. משכך יש לייחס לפעולת המתנה בנכס חזרה מהנתנה מחיים הכלולה במסגרת הצוואה.

הבעל חוייב על ידי בית-הדין הרבני במתן גט לאשתו, ללא תנאי וללא כל שהיה. מאז ניתן פסק הדין חלפו כחודשיים ומחצה, והבעל מעגן את אשתו - לפי השמועה, הוא נמלט לחו"ל, בניגוד לצו עיכוב יציאה מן הארץ - ולא מאפשר לקיים דיון מסודר, כאשר האישה במצב של תלויה ועומדת ללא כל אפשרות לכאן או לכאן. שבנסיבות שנוצרו, יש להטיל על הבעל מאסר לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבנים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה. הוטל על הבעל מאסר של שנה. אין לתת לבעל כל סיוע הלכתי או משפטי, ואין לאפשר לו לקבל היתר מאה רבנים, או כל מסמך אחר שיסייע לו לשאת אישה על אשתו.