מן העתירה והתגובה לה עולה, כי בית הדין הגדול טרם נדרש לבקשת רשות הערעור בשאלה זו, כיוון שההחלטה ניתנה בדן יחיד, ואילו בית הדין האזורי טרם נדרש לסוגיה בהרכב שלושה, כהוראת בית הדין הגדול, וכידוע "אין פניה לבית משפט זה יכולה לבוא במקום מיצוי ההליכים במערכת האחרת - בית הדין הרבני".

לא הוגשה תגובת המשיבים היות והיה על העותרים להמציא עותק העתירה למשיבים לאלתר ולהודיע על כך לבית-המשפט, והדבר לא נעשה.

בין השאר נדונה השאלה האם אכן רכש בית-הדין הרבני סמכות על יסוד הסכם הגירושין; רכישת סמכות באמצעות "כריכה" וחובת תום הלב.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. לצד זאת יש לציין כי לבית משפט זה – בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק ולא כערכאת ערעור – סמכות להתערב בהכרעות בתי הדין הרבניים, מכוח העילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה. קשת מקרים זו מצומצמת. 

נראה כי בא כוחה של העותרת המרה את פיו של בית הדין הרבני, ובכך נקלעה העותרת למצב אליו נקלעה. ניתן בזה צו ביניים המורה על שחרורה לאלתר של העותרת מהמעצר בו היא נמצאת. עם זאת, מובהר לעותרת כי עליה להתייצב לדיון הקבוע מחר בבית הדין הרבני האיזורי, בין אם בגפה ובין בליווי של עורך דין אחר מטעמה, שאם לא כן בית הדין הרבני יהא רשאי ליתן כנגדה צו הבאה ללא שחרור.

סבורני, שבנסיבות העניין יש אכן לאסור את עו"ד קרויזר, שלא התייצב לדיון בפניי, ולהביאו בפני בית הדין הרבני הגדול. משיובא עו"ד קרויזר בפני בית הדין יחליט בית הדין האם לשנות את צו המאסר או לבטלו. לעת הזו יישאר ההליך שבפניי על כנו וניתן יהיה לחדש הדיון לאחר החלטת בית הדין אם מעורב כלשהו יבקש לעשות כן. בכל מקרה, אם בית הדין יחליט כי לעת שעו"ד קרויזר יובא בפניו יש להותירו במאסר, ימסור בית הדין הודעה לבית משפט זה. או אז אקבע אם יש לקיים דיון נוסף בעניין.