אפשרות להגשת ערעור אינה רק זכות אשר ניתנת למערער, אפשרות זו משפיעה בצורה ישירה על זכויותיו של הצד שכנגד, ומשכך חובה על המערער לדאוג להגשתו של הערעור בזמן סביר כפי שמתחייב מהחלטת בית הדין. משלא עמדה המערערת בחיובה זו אין מקום לקבל את בקשתה.

בנושא עקרוני, שיש לו השלכה לפסיקת בית הדין הרבני בעניין המצוי בסמכותו, זכאי היה בית הדין הרבני ואף חייב לחוות את דעתו שיש כאן שני צדדים של אותו מטבע והאמא קיבלה את הכסף כתשלום עבור מזונות הילדים. על כן, אין לראות בפסיקת בית הדין הרבני שהאב רשאי לדרוש שיפוי, פסק דין אופרטיבי, אלא פסק דין עקרוני המבהיר שבדרישת האישה להתעלם מהכסף שקיבלה ולדרוש שוב מזונות מהאב יש כאן בעצם דרישה לכפל מזונות תוך הפרה של ההסכם ביניהם, והתוצאה עלולה להביא לידי עושק ולפחות להתעשרות שלא כדין.

נימוקי התביעה שעם פתיחת התיק לאישור הסכם היה בתיק נוסח הסכם שונה לחלוטין מההסכם שאושר. ביטול הסכם רגיל וכל שכן הסכם שיש לו תוקף פסק דין צריך להיות מגובה בהוכחות על תרמית והטעיה בעוד שבית הדין האזורי מבסס הוכחות מהתנהגות הבעל על רצון גמור והסכם עם גמירות דעת שלמה. יש לדחות את הערעור על כל חלקיו.

בגירושין ללא גט, אין צורך בעילות הלכתיות לכפיית הגט. בית הדין הרבני, מסתפק באיבחון המצב, ובחוסר הסיכוי לשלום בין הצדדים. כאשר, נוכח בית הדין, שאין אפשרות להשלים בין בני הזוג, אזי, יכול בית הדין להגיע למסקנה שעליהם להיפרד, והגירושין מבוצעים, באמצע מתן פסק דין לגירושין.

הצדדים התחתנו והתגרשו בנישואין וגירושין "פיראטיים". כל עוד שלא נתקיים הבירור אין מקום לקבוע פסק דין הצהרתי.

האישה לא השכילה להפיק לקחים נכונים מפסק הדין, ועשתה לכאורה כל אשר לאל ידה כדי לא לשתף פעולה ולוּ באופן בסיסי עם הליכי בית הדין שננקטו לפי ההלכה ולפי החוק. אכן, לכל בעל דין שמורה זכות לנקוט כל הליך משפטי העומד לרשותו. שימוש בזכות חוקית או הלכתית צריך להיעשות בתום לב ובדרך מקובלת; טענות האישה שמורות לה וחזקה על בית הדין הגדול שאם ישמע מן האישה טעם מספיק, יקבל את הערעור לגופו.