נזקפה לחובת התובעת אשם תורם בשיעור ניכר, מהטעם שמקום שהיא נעצרה בקו הצומת כשזכות הקדימה מסורה לה, היה גם עליה לוודא כי נהג האוטובוס לא הבין בטעות שניתנה לו זכות קדימה לפני שהמשיכה בנסיעה

הנטל להוכיח את גרסתו מוטל על התובע והוא לא הצליח להרימו

הנתבע הכחיש שפגע ברכב התובעת והצביע על כך שבהודעה שמסרה לחברת הביטוח נטען כי המשאית נסעה אחורנית, ועובדה זו לא מתיישבת עם טענת התובעת שלפיה הוא ברח אחרי התאונה ולא השאיר פרטים. אין חולק שהרחוב הוא רחוב ללא מוצא, ואם נסע לתוכו, ולא החוצה ממנו – לא יכול היה "לברוח"

על פי חוות דעת מומחה בית המשפט מיום 20.3.15 , מקורם של הנזקים בדירת התובע הם מדירת הנתבעת. המומחה קבע את עלויות תיקון נזקי התובע וכן את עבודות התיקון שעל הנתבעת לבצע בדירתה

מבחן התוצאה מלמד כי התובע לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים להבטחת נסיעתו. אף שסימני השפשוף ברכב התובע יש בהם לתמוך במסקנה כי התובע לא נסע לאט, בהעדר תשתית ראייתית כי התובע נסע במהירות העולה על המותר, אין לזקוף זאת לחובת התובע

התובע לא הוכיח שהשבת כספם עבור תיקון שנעשה אצל צד שלישי שאינו המוכר או גורם הקשור עם היבואן כלולה בהתחייבויות המוכר כלפיו

העבודות שנמסרו לביצועו של התובע מחייבות אמון אישי ונוכח טענות אלה, אף אם מדובר בתחושה סובייקטיבית של הנתבעים או מי מהם, אין  לדון את הנתבעים לכף חובה בהפסיקם את ההתקשרות 

נקבע כי פחות סביר שהתובעת התעלמה מדלת משאית שהייתה פתוחה לרווחה וניסתה לעבור מתחתיה. יותר הגיוני שהדלת נפתחה כשרכבה של התובעת היה בתנועה, באופן שגרם לנזק

על יסוד הנסיבות שהוכחו, נקבע כי שני הצדדים אחראים לקרות התאונה, ויש לחלק את האחריות ביניהם בחלקים שווים

נפסק כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 2,460 ₪  (40% מהסך של 6,150 ₪, ללא רכיב עגמת נפש, אשר לא נהוג לפסוק אותו בתביעה שעניינה נזקי רכוש לרכב)